עץ חיים חלק י – הקו היושר והעיגולים

1. וכל העיגולים מתחברים זה לזה בעזרת הקו.
2. הקו הדק הזה מתפשט מהא"ס ועובר ויורד ונמשך מעיגול לעיגול עד סיום תכלית כולם[1].
3. עד כאן עניין העיגולים. היושר- יורד דרך קו זה.
4. בצורת שלושה קיום זה בצד זה (ימין אמצע שמאל).
5. גם הקו ההוא מתפשט ביושר ממעלה למטה מראש הגג העליון מכולם עד למטה מתחתית סיום כל העיגולים ממש מלמעלה למטה[2].
6. היושר כדמות אדם, "בצלם אלוקים.." (בבחינה זאת ידבר הזוהר ברב הפעמים)

---

[1]שאלה:

האם בציור הקו צריך הוא להגיע עד אמצע העיגול (כך: ) או עד כמעט (משום שודאי לא יכול להגיע עד סוף החלל ממש. ראה ס' 5 וס' 8) סוף העיגול(כך: )?

תשובה:

בס' 5 כתב:

 "הקו: למעלה- נוגע בא"ס, למטה בסיומו- לא נוגע בא"ס."

ונתן טעם בס' 8 שאם יגיע עד הסוף חוזר להתחבר לאין סוף ומשני קצוותיו הוא בחינת ראש ואין לו בחינת סוף וזה מכליל אותו באין סוף וכך לא יוכל להשפיע לתוך החלל בדרגות.

מפה משמע שהקו מגיע עד כמעט סוף העיגול בציור [וכן נראה מציור בכתב ידו של המהרח"ו באוצרות חיים ראה נספח 1 בנספחים].

ברם, מצינו שהעיגולים הם בצורת כדור, ולא בצורת עיגול שטוח (מובא בספר מאיר אור לי עמ' תנה הע' 4).

מובן שכל צדדיו הם בחינת ראש והמרכז הוא בחינת 'סופו' וכן בס' 27 כתב שהראש הוא הקרוב לכתר שהוא העיגול החיצוני ביותר מכל הספירות והסוף הוא המרכז ששם העולם הזה הגשמי, וכן ברא"ם על פרש"י (דברים ד, לה):

"מקצה השמים עד קצה השמים" רצה לומר מסוף העולם ועד סופו (חגיגה יב.), ו'סוף העולם' הוא מן המקיף, שהוא תכלית המעלה, ו'עד סוף העולם' שהוא המרכז, שהוא המטה במוחלט, והוא עצמו השיעור אשר מן הארץ עד הרקיע, שהרי הארץ היא המרכז, והרקיע הוא המקיף, ואם כן אידי ואידי חדא שיעורא".

והמהר"ל בספר גור אריה (שם):

"דע, כי דעת חכמים ז"ל לא היה רק על הרחוק בצד עצמו, לא מצד הקו המונח ממקום למקום, כי אין ספק לך כי השמים והארץ הם רחוקים זה מזה "כגבוה שמים מן הארץ" (ר' תהלים קג, יא), וכפי גבהם וריחוקם זה מזה הם רחוקים זה מזה בצד עצמם, כי המקיף – והוא השמים – הוא זך ודק, ופשוט בתכלית הפשטות. והארץ, שהיא הנקודה האמצעית, עכור וגס. ומה שבין הארץ והרקיע הוא כמו ממוצע בין שניהם. וזה נקרא רחוק מצד עצמו. וזה כי המים שעל הארץ הם יותר זך מן הארץ, והאויר הוא יותר דק וזך מן המים, והאש היסודי הוא יותר זך ודק, עד השמים שהם יותר דקים וזכים ופשוטים. והנה אמרו (חגיגה יב.) כי מן הארץ עד הרקיע הוא מן המרכז עד המקיף – הרוחק מצד עצמו כמו מן מזרח עד מערב. ואל יקשה לך, הרי מן מזרח עד מערב הוא כפל, זה אינו כן, כי לא נחשב רחוק בצד עצמו רק מן מזרח עד הארץ שהיא באמצע הגלגל, אבל אשר הוא מן הארץ עד המערב – אינו תוספת ריחוק על הריחוק הראשון בצד עצמו, שאדרבה הוא חזרה אל המקיף, כי לא נקרא רחוק מצד עצמו רק כמו שהוא מן האמצע – דהוא הארץ – עד המקיף, דמה שהוא חוזר אחר כך בצד השני אל המקיף אין זה הרחקה בעצמו, כמו שהתבאר".

[למרות שדבריהם הם על כדור הארץ, ודאי שהיסודות הללו תופסים גם אצלינו שהמרכז של החלל הוא היותר גשמי והמקיף הוא היותר זך ורוחני, ודו"ק.]

ומזה חייב שהקו בציור יגיע עד המרכז, וכך ציירו כל המפרשים וכן בעץ חיים בעצמו בדפוס שאצלינו וכן בכת"י שהועתק מכת"י של רח"ו בספר מבא שערים ראה צילום בנספח 2. וכך נראה. ואולי מה שמציירים כמעט עד הסוף הוא להבין המשל ובבחינות שונות.

[2] שאלה:

קו היושר 'מגיע עד למטה ממש', שלא כמו הקו מהאין סוף שמגיע כמעט עד למטה. ונשאל האם אין פה חשש להתכללות כמו שחששנו בקו ובעיגולים? וכן מה מושך ומשפיע חיות להפרש שבין סוף הקו לסוף היושר?

תשובה: