התנאים לברכת הטוב והמטיב על יין

התנאים לברכת הטוב והמטיב על יין

דברי התלמודים הלכה למעשה:

נושאים:

  • מהי ההטבה עליה אנו מברכים?
  • האם צריך דווקא חבורה או שמספיק שתיה בזוג?
  • האם צריך שהיין השני יהיה טוב מהראשון?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נט עמוד ב

"תא שמע: שינוי יין אינו צריך לברך… ואמר רבי יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו שינוי יין אינו צריך לברך, אבל אומר ברוך הטוב והמטיב! – התם נמי, דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה".

למדנו מדבריו של ר' יוחנן שתי הלכות:

א. כל שינוי יין מברך הטוב והמטיב (אפילו לרעה[1] ואפילו עשר שינויים, מברך על כל אחד ואחד).

ב. צריך שיהיו חבורה שישתו.

נראה מלשון ברכה זו ומהתייחסות חז"ל לנוסחה שהיא מורה על כמה טובות. למשל בברכה"מ תיקנו חז"ל לברך הטוב והמטיב[2] לזכר הרוגי ביתר ואמרו (ברכות מח:) "הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה". גם על טובה שנעשית לכמה אנשים ביחד כגון לידת בן זכר, ירידת גשמים על שדה משותפת לשני בני אדם או בקניית דבר חדש ליותר מאדם אחד הורו חז"ל (ברכות נט:) שיש לברך הטוב והמטיב, הטוב לי והמטיב לאחרים. אם כן נראה שבגלל זה מצריכה הגמרא שתייה בחבורה, לאפוקי משתיה של אדם לבדו, שיש בה רק טובה אחת.[3]

מה שכתבו חז"ל "חבורה דשתו בהדיה" יש לעיין אם נקטה הגמרא דרך העולם ששותים בחבורה אך מספיק אף רק אדם אחד נוסף (כאשתו) שיהיו זוג ולאו דווקא חבורה. או שנקטו חז"ל בלשון חבורה דווקא כדי להורות שאין לברך בפחות משלושה.[4] אך מההשוואה לברכת הטוב והמטיב נראה שפירוש ראשון עיקר, ושמספיק רק עוד אדם אחד לברכת הטוב והמטיב.[5] וכן פסק הטור וכן ברור מלשון השו"ע (קעה): "ואין לו לברך הטוב והמטיב אא"כ יש אחר עמו אבל אם הוא לבדו לא", ואינו מצריך אלא עוד אדם אחד.

נחלקו הפוסקים אם יש לברך הטוב והמטיב על יין פחות איכותי מהראשון. שלדעתם הברכה היא על הטבת היין. ועל הטבה זו מברכים "הטוב והמטיב" (ראה בדבריהם להלן). אך נראה שדבר זה לא מוכרח, שהרי אפשר שההטבה עליה אנו מברכים היא ריבוי היין וסוגיו, שגם אם הוא פחות איכותי הוא טוב לנו ובגלל זה אנו שותים אותו, ואין צורך שהוא יהיה יותר טוב מהראשון אלא מספיק שהוא טוב לנו בשתייתו. ובעל העיטור כתב על זה:

ספר העיטור עשרת הדיברות – הלכות מצה ומרור דף קלא טור ג

"ומסתברא על רוב היין שבא לו מברך הטוב והמטיב ולא משום חשיבות דאטו כי גרוע מברך דיין האמת כדאקשינן בסנהדרין גבי לבנה אטו כי חסרה מברך דיין האמת דלבריך הטוב והמטיב אלא ש"מ דעל ריבוי היא".

(ובעניין זה נדון עוד בהרחבה בדיון על דברי רש"י ותוס').

גם בתלמוד ירושלמי מובאות הלכות הנוגעות לברכת הטוב והמטיב על יין. וז"ל:

גם בתלמוד ירושלמי (ברכות פרק ו הלכה ח) מובאות הלכות הנוגעות לברכת הטוב והמטיב על יין. וז"ל:

"אבא בר רב חונא אמר: יין ישן, יין חדש- צריך לברך. שינוי יין- אין צריך לברך… ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח- היה מברך עליה. ומה היה אומר? רבי יצחק רובה בשם רבי 'ברוך הטוב והמטיב'. מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואומר חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון".

דברי הירושלמי לא ברורים ללא דברי הבבלי שהבאנו למעלה. מצד אחד נאמר ששינוי יין אין צריך לברך ומצד שני מובאים שתי הנהגות של חכמים שהיו מברכים הטוב והמטיב. אך לפי הבבלי הדבר מובן, שאין מברכים ברכת הגפן על שינוי יין, אך מברכים הטוב והמטיב. על כן מתבארת תחילת המימרא "יין ישן יין חדש צריך לברך" דהיינו שאם שתה אפילו יין חדש אחרי ששתה יין ישן (שכידוע נחשב יותר משובח)[6], אע"פ שירד באיכות היין צריך לברך הטוב והמטיב. ומה שאמר על שינוי יין אין צריך לברך מדבר על ברכת בפה"ג. ואחר שהירושלמי הורה שיש ברכה שכן מברכים על שינוי יין וזו לא ברכת בפה"ג, שואלת הגמרא "מאי מברך?" ועונה שמברך הטוב והמטיב. ולא כהסבר התוס' רא"ש (מובא בדיון על דברי המאירי להלן).

ולמדנו מדברי הירושלמי הללו שכל יין שאינו בא מאותה חבית יש לברך עליו.

הלכה למעשה מדברי חז"ל בבבלי ובירושלמי עולה שאין שום תנאי לברכת הטוב והמטיב על שינויי יין חוץ משתייה בחבורה (ונראה שלעניין זה מספיק שיהיה איתו עוד מישהו אחד).

דברי הרמב"ם

נושאים:

  • האם צריך שינוי מין היין או שמספיק שלא יהיה מאותה חבית?
  • והאם צריך שהיין החדש לא יהיה לפניהם בשעת הברכה על היין הראשון?

רמב"ם הלכות ברכות פרק ד הלכה ט:

היו מסובין לשתות יין ובא להן מין יין אחר כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור או ישן והביאו חדש אינן צריכין לברך ברכת היין פעם שנייה אבל מברכין ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב.

לכאורה יש שינוי בין הוראת הרמב"ם, המצריך שינוי מין היין, לבין הוראת התלמודים המצריכה שינוי חבית אף שהחביות מכילות את אותו מין היין. וצריך להבין מניין לו לרמב"ם להצריך שינוי מין היין. והרב קאפח (מהדורתו שם הערה כ) כתב ששינוי מין היין פירושו שאינו מאותו חבית, ואף אם שותה יין אדום חדש והביאו לפניו יין אדום חדש מחבית אחרת מברך הטוב והמטיב. וכתב שמה שנקט הרמב"ם בדוגמאות בעלמא נקט ואין צורך לדייק בדבריו יתר על המידה. אך יש לשאול על הרב קאפח – אם כן הוא הדבר אז למה הרמב"ם הוסיף על פשט דברי הגמרא? ולמה היה צריך להוסיף דוגמאות שמשמע מהן שיש להגביל את דברי הגמרא שיהיה משמע שאם היין מאותו מין אף שהוא מחבית אחרת אין לברך הטוב והמטיב?

ואחר כל זה, אע"פ שדברי הרב קאפח בהסבר דברי הרמב"ם קצת דחוקים (הוא בעצמו כותב שכך היה הביאור הפשוט אצל חכמי תימן, ולא שזה פשט דברי הרמב"ם), דבריו נאמנים לדעת התלמודים ויסוד הלכה זו ולכן יש להעדיף את דעתו הלכה למעשה על פני ההסבר הפשוט ברמב"ם. וכך הרב קאפח מוסיף להעיד:

"וכך היה הלכה למעשה בבתי משתאות [=אולמי שמחות. ד.ל] שנהוג שם שהאורחים כל אחד מביא בקבוק יינו עמו, ובעונת החורף נהגו לשתות יין ונהגו לכבד זה את זה וכל אחד מברך על יינו שלחברו הטוב והמטיב אף שהכל שחור והכל חדש. ומברכין על כל שינוי אפילו עשר פעמים על עשרה מיני יין. והוראה פשוטה שאפילו אדם בביתו עם חברים ויש לו מיני יין שתסס בחביות שונות אע"פ שהכל נדרך בגת אחת מברך על כל חבית וחבית, מפני שבמציאות כל חבית יש לה טעם אחר".[7]

והוסיף הטור (קעה) לעניין זה: "כתב הר"פ בשם רבותיו יין של ב' חביות והכל ממין אחד אם בתוך מ' יום לבצירתו שמוהו בשתי כלים מברכין עליו הטוב והמטיב ואם לאחר מ' יום חלקוהו אין מברכין עליו הואיל והכל ממין אחד". ופשוט.

ונראה שהרמב"ם הוסיף עוד עניין שאינו מפורש בתלמודים והוא "ובא להם יין אחר" ודייקו האחרונים שדווקא אם לא היה לפניו בשעה שברך בורא פרי הגפן ובא לפניו רק אח"כ יכול לברך עליו הטוב והמטיב. אך דקדוק זה לא מוכרח, משום שאפשר שהרמב"ם נקט דרך העולם בשתיה, שמביאים בקבוק אחד לשולחן וכשמסיימים אותו מביאים בקבוק אחר. וכן משמע מהגמרא, שהיו מסיימים חבית ופותחים חבית אחרת,[8] אך אם הביאו לפניו קצת משנשאר בחבית הישנה ואת היין מהחבית החדשה ברור שיש לברך על השני הטוב והמטיב. ועוד, שאין משמע מהגמרא הוראה כעין זו. וכך פסק גם הטור (שם):

"הביאו להם יין אחר מברכין הטוב והמטיב ולאו דוקא הביאו להם עתה מחדש אלא ה"ה אם היה לו תחלה ב' מיני יינות מברך על הב' הטוב והמטיב".

הכס"מ הביא את גרסת התוס' (מובא להלן בדיון על דבריהם) שגרס בירושמי "יין חדש יין ישן" והתקשה למה הרמב"ם שינה את הסדר, אך בדפוסים שלנו וכן בכת"י הסדר בירושלמי הוא "יין ישן יין חדש" ואין קושייה.[9] הרב קאפח מעיר (שם) שגם אם נלך עם גרסתו של התוס' שמקדים חדש לישן נוכל לומר שאפילו בחז"ל נראה שלפעמים הישן גרוע יותר מהחדש ורבי בעצמו פוסל יין ישן לניסוך ע"ג המזבח מחמת גריעותו (מנחות ח ו, וראה פירוש הרמב"ם למשנה).

דברי רש"י

נושאים:

  • האם צריך שהיין השני יהיה טוב מהראשון?
  • האם מברכים דווקא בסעודה או בכל פעם ששותה אף בלי סעודה?

רש"י מסכת ברכות דף נט עמוד ב

שינוי יין – שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון – אין צריך לברך בורא פרי הגפן.

רש"י מחדש ששינוי היין צריך להיות לטובה, דהיינו שיביאו לפניו יין יותר איכותי, בשביל שיתחייב בברכת הטוב והמטיב. והבנה זו נובעת מהבנת מהות לשון הברכה "הטוב והמטיב", אך כבר הסברנו שאין עניין שהיין יהיה יותר טוב אלא מספיק שיש בשינוי טובה למסובין, וטובה זו יכולה לבא מעצם השינוי או מריבויי היינות ולאו דווקא מהטבת היין החדש. ונראה שהמרדכי (פסחים קי.) הקצין את ההסבר הזה בגמרא וכתב: "אבל יין לבן מברך הטוב והמטיב אפילו גרוע הרבה יותר מן הראשון לפי שהוא בריא לגוף יותר מן האדום", דהיינו שאף אם היין מאוס בטעמו יש לברך עליו הטוב והמטיב משום שיש בו הטבה בריאותית. אך עד כדי כך לא נראה שכוונת חז"ל לפסוק כדבריו. משום שברכת הטוב והמטיב נתקנו על שמחת הנפש ולא על כל טובה, שהאם יעלה על הדעת שנברך על תרופה שהחיינו? אלא נראה שיש לברך על הטוב המורגש ולא טוב עקיף. וכפירוש רש"י פירשו גם רשב"ם (פסחים קא.) וכך פסק בה"ג (הל' קדוש): "[פסק] מחמרא בישא לחמרא טבא אומר ברוך הטוב והמטיב",  והתוס' (שם) דחה הלכה למעשה את דבריהם ופסק לברך אף על יין גרוע מהראשון משום שראיותיהם לא חזקות מספיק, ובמיוחד משום שחז"ל בדבריהם המפורשים לא חילקו [וראה בדבריהם להלן].[10]

רש"י גם מחדש שהברכה שייכת רק לשתיית יין בתוך סעודה, אפשר לומר שרש"י נקט בדרך העולם ששותים יין רוב הפעמים בתוך הסעודה אבל לאו דווקא[11], אך בתשובות רש"י (סז) כתב על ברכת הטוב והמטיב: "דיין דבר חידוש ושמחה הוא במזון", במזון דייקא. וכבר התוס' (פסחים קא.) התייחסו לדעה זו, ודחו זאת באמרם שכל פעם שבני אדם יושבים לשתות (אף שלא בזמן סעודה) יש לברך על שינויי היין. וכך ברור גם מדברי הרמב"ם שכתב "היו מסובין לשתות יין" ולא מסובין סתם[12], שהיה אפשר לומר הסיבה היא בקביעת סעודה. אלא המסובין אפילו רק לשתות צריכים לברך על שינוי. וכך פשט משמעות חז"ל שכתבו שינוי יין, ולא חילקו אם דוקא בסעודה או לא. וכן פסק הטור (קעה): "אבל היו מסובין לשתות בלא אכילה אחד מברך לכולם".

דברי תוס'

נושאים:

  • האם צריך שהיין השני יהיה טוב מהראשון?

תוספות מסכת ברכות דף נט עמוד ב

הטוב והמטיב – … ופרשב"ם בערבי פסחים (דף קא. ושם) דדוקא כשהאחרון משובח מברכים הטוב והמטיב אבל בכיוצא בו לא. אך בירושלמי דכיצד מברכין א"ר אבא בר רב הונא צריך לברך על יין חדש וישן שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום צריך לברך היסח הדעת כשינוי מקום משמע דוקא כשהאחרון ישן דעדיף טפי. ור"ת פי' דאפי' אין האחרון חשיב רק שלא ישתנה לגריעותא יותר מדאי ומסיים בה רבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך הטוב והמטיב ומשמע דלא קפיד אם האחרון משובח אם לאו אף על גב דישן אידכר בסוף מ"מ נימא דרבי פליג עליה. ולפרשב"ם יעמידנה להך דרבי במסופק אם האחרון טוב ומספק היה מברך על כל אחד שמא משובח הוא אך ר"ת מפרש דעובדא דרבי בא לחלק כדפי'…

סיכום דבריו: רשב"ם סובר שמברכים הטוב והמטיב רק אם האחרון משובח יותר. וכן נראה מגרסת הירושלמי "חדש וישן". אך ר"ת דייק ומסוף הירושלמי ("על כל חבית וחבית") שאין זה משנה אם הוא יותר משובח או לא (ובלבד שטעמו לא יהיה מאוס). וכנראה זו מחלוקת אמוראים. ורשב"ם יסביר את סוף הירושלמי שמדובר במצב שהוא מסופק אם החבית האחרונה יותר משובחת. בפסחים (קא.) התוס' הסיקו הלכה למעשה כר"ת וז"ל: "ונראה דאפילו השני גרוע מברך, דעל ריבוי יינות הוא מברך".

דברי התוס' מאוד קשים, ונראה שנקלעו לקשיים אלו משום גרסתם. אך לגרסא שלפנינו "יין ישן יין חדש" אין שום קושי, וההסבר הפשוט הוא שאף על ירידה באיכות היין יש לברך הטוב והמטיב וכל דברי הירושלמי מסתדרים בצורה חלקה בלי להסביר שיש מחלוקת אמוראים או להעמיד בדוחק שהמקרה מדבר על ספק, שדבר זה לא נרמז כלל בדברי הגמרא. ודבריהם קשים לא רק בגלל ההסברים הדחוקים אלא גם שאם היה לרבי ספק- איך ברך מספק? שהרי ספק ברכות להקל.[13] והיה כדאי שיטעם מעט מן החבית החדשה ויראה אם היא יותר משובחת ואז יברך, אך היכן מצינו שמברכים על אף ספק במציאות? וכבר אמרנו שאף לגרסתו אין לקבוע שהישן הוא המעולה יותר. וההלכה הפשוטה היא כהרמב"ם. ואע"פ שיודע שהיין גרוע יותר יש לו לברך הטוב והמטיב שאינו מברך על טיב היין אלא על ההטבה בריבוי היינות. וכמו שכבר הזכרנו כך באמת פוסקים התוס' בעצמם.

דברי המאירי

נושאים:

  • האם מברך אף כששותה בלי סעודה?
  • האם יכול לברך כשאף אחד מהמסובין לא שותה איתו?
  • האם מברך על היין השני גם בפה"ג?
  • האם צריך שהיין השני יהיה טוב מהראשון?
  • האם יש לברך על גם על בשר או לחם?

בית הבחירה (מאירי) מסכת ברכות דף נט עמוד ב

"היו בסעודה ובא להם שנוי יין הואיל ויש שם בני חבורה או אשתו ובניו מברך הטוב והמטיב ואם אין אדם עמו אינו מברך כלום היה יין הראשון חדש ר"ל תוך מ' יום והשני ישן יתבאר בתלמוד המערב שמברך על השני ב"פ הגפן והטוב והמטיב יש מי שאומר כן אף בשנוי פת שצריך לברך הטוב והמטיב וחכמי הצרפתים חולקים בכך הואיל ותקונו בידי אדם":

המאירי חידש בדבריו כמה עניינים שלא מצאנום בדברי חז"ל.

א. נראה שמצריך דווקא בסעודה ולא כששותה יין בלא סעודה.

ב. נראה שלא מצריך שישתו איתו אחרים אלא רק שיהיה בחברתם.

ג. לפי הירושלמי אם היין הראשון חדש (פחות ממ' יום) והשני ישן (יותר ממ' יום) מברך גם על השני בפה"ג ומוסיף לברך עליו הטוב והמטיב.

אך נראה שדבריו אלו חדשים ואינם נמצאים בלשון חז"ל. ראשית על חידושו הראשון כבר הערנו בדיון על דברי רש"י, ראה שם.

על חידושו השני כבר דקדקו חז"ל וכתבו להדיה "דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה" ולא כתבו "דישבו בהדיה". והרמב"ם שדייק היו "מסובין לשתות" דהיינו שיש כמה ששותים. וגם ממשמעות הברכה מובן שצריך שלפחות עוד אחד יהנה משתיה זו (והמטיב- לאחרים). ולכן ברור שרק אם יש מישהו ששותה איתו יכולים לברך ברכה זו.

חידושו השלישי מסתמך על גרסת התוס' שכבר הערנו עליה, וכך הוא מפרשה: אדם ששותה יין חדש ובירך עליו בפה"ג והביאו לפניו יין ישן מברך עליו גם בפה"ג משום השבח שלו, וחוץ מזה הוא מוסיף ומברך עליו הטוב והמטיב כמו שמברך על כל שינוי יין בלי קשר לשבח.[14] ובתוס' הרא"ש (ברכות נט:) חיזק קריאה זו בראיה מהירושלמי שכתב "ומאי מברך" שהרי בפה"ג לא מברך אלא על הישן, ומשיב שמברך ברכה אחרת. אך קשה על דבר זה בתרתי. קודם כל, בגרסה שלנו אין מקום לפירוש זה שאין לברך בפה"ג על שתי יינות ובמיוחד כשהשני פחות איכותי. דבר שני, הלכה למעשה לא נראה שניתן לפסוק כך משום שגם אם הוא יותר איכותי זו הלכה הנוגדת את הבבלי שפוסק שהמברך על היין פותר את כל היינות. דבר שלישי שמי אמר שלא ידע שכל חבית וחבית ישנה יותר? ויותר פשוט להסביר את הגמרא כפי שהסברנו למעלה.

ועוד הוא כותב:

"ברכה זו של שנוי יין אחרוני הרבנים פי' בה שאף אם היה השני פחות מהראשון מברך הטוב והמטיב שעל השפעת הטוב הוא מברך ומביאים ראיה ממה שאמרו על ר' אכל חביתא וחביתא מברך וכו' וודאי אי אפשר לכל החביות להיות זו אחר זו מעולה משלפניה ויש חולקים בדבר וזה שהביאוה ממה שאמרו אכל חביתא וחביתא וכו' פירושו אכל חביתא שהיא מעולה מחברתה ועל הרוב כל שאדם בא משולי חבית להתחלתה ודאי מעולה הוא מן האחר וכן נראה לי".

עוד הוא מסיק לחזק את דעת רש"י ורשב"ם שיש לברך רק על יין יותר מעולה, וראייתו מהירושלמי, שכל סיום חבית גרועה מתחילת החבית הבאה. אך דברים אלו קשים, משום שהגמרא נקטה לשון "שינוי יין" ולאו דווקא יין שהוא יותר משובח, ועוד שמשום שהקרקעית של החבית היא גרועה לא מגישים אותה בסעודה אלא פותחים את החבית הבאה כשמגיעים לחלק הרע של היין. ובגרסה שלנו בירושלמי כתוב בהדיה "יין ישן יין חדש" דהיינו אע"פ שגרוע יותר, ועוד הוכחנו בדברינו למעלה. אך תיאור המציאות של המאירי פה מחזק את מה שהסגנו על הכותבים לדייק מהרמב"ם שיש לברך הטוב והמטיב רק על יין שלא היה לפניו, ראה למעלה. עוד כתב המאירי:

 "הביאו לו שכר וכבר ברכו על היין שנפטר השכר בברכתו יש או' שאף על זה מברך הטוב והמטיב ואין הדברים נראין, שכר ואח"כ יין הואיל ואין ברכת שכר פוטרת את של יין יש אומרים שאין מברך הטוב והמטיב על היין וכן יראה לי":

על תחילת דבריו כאן כבר דנו,[15] והסקנו שאין מברכים הטוב והמטיב אלא על היין כמו שדייקו חז"ל בדבריהם "על שינויי יין" יין דייקא. וברור שמה שכתב בסוף דבריו נכון הוא הלכה למעשה, שאין מברכים על יין שבא אחר השכר משום שמברכים דווקא על שינוי יין ולא שינוי משקאות.

דברי המרדכי

נושאים:

  • האם אורח רשאי לברך הטוב והמטיב?

המרדכי מאריך בסוגיה זו בדבריו גם על הגמרא בברכות וגם על הגמרא בפסחים. ברוב דבריו כבר דנו ומה שחידש הערנו מדבריו במהלך המאמר. ישנה נקודה נוספת שרצינו להעיר עליה מדבריו וז"ל (פסחים קא.): "האלפסי פסק דאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינו שלו".

לא מצאנו הערה זו בדברי הרי"ף. ובספר הפרדס (לרבינו אשר ב"ר חיים שער י') מצאנוה בשם רבינו ברוך. מכל מקום יש לדון בדבריו ולהביא להם ראיה מהירושלמי ששני האמוראים שברכו הטוב והמטיב ברכו על חביותיהם שלהם. ולכאורה לא מצאנו ראיה לכך או עדות שמי שאינו בעל היין מברך. אך נראה שאין זה קשה, שהרי הטוב והמטיב נתקנה לא על היין גופו אלא על שתייתו והנאת הגרון. וכל אחד מהמסובין נהנה בשתייתו אע"פ שהיין אינו שלו. ואין זה דומה לברכת שהחיינו על כלי חדש שאחרים לא יכולים לברך משום שאין להם הנאה מזה, אך בשתיית יין כל מי ששותה ונהנה מריבוי היינות צריך להודות על כך. ויש להסביר שהירושלמי סיפר על פתיחת החביות, ובזה ברור שרק בעל החבית רשאי לפתחה ולכן נקט בדוגמאות של בעלי היין. ואע"פ שכתוב שעל כל חבית שהיה פותח היה מברך, ברור שהוא לא היה מברך על הפתיחה אלא על השתייה. ולכן ברור שכל מי ששתה בירך. ומה שנקטו בסיפור על בעלי החביות דווקא, כי רצו לספר על פתיחת החביות ללמד שעל כל שינוי יין יש לברך, ופתיחת החביות שייכת רק לבעליהן. אך אם היו רוצים לספר סתם על ברכת הטוב והמטיב היו יכולים להביא עדויות על אורחים ואכסנאים. וכך כתב הב"י (קעה) על דברי המרדכי האלה:

"ומה שכתב בשם האלפסי בדותא היא שלא נמצא כן בדבריו והדברים עצמם אין להם על מה שיסמוכו שאע"פ שאינו שלו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקדוש ברוך הוא מיני יינות לשתות ובמרדכי ישן בדקתי ולא מצאתי בו לשון זה הילכך לא חיישינן ליה כלל":[16]

נראה שהגזים במה שאמר שאין להם על מה שיסמוכו, כפי שראינו שאפשר להבין כך מעדויותיו של הירושלמי שמביא מקרים שבהם נראה שרק בעה"ב מברך. אך נראה שמסכנתו נכונה הלכה למעשה שאין לפסוק כהמרדכי בזה. כפי שביארנו לשונות הירושלמי וכדכתב הב”י.

דברי רבינו ירוחם

נושאים:

א. האם מברכים רק כשנשאר מהיין הראשון?

כתב הרבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב טז חלק א):

"הובא להם יין אחר אפילו משובח מן הראשון וכבר כלה הראשון אין מברכין הטוב והמטיב שאין כאן רבוי טובה כן מצאתי בהגהה וצ"ע".

בעוד הרבינו ירוחם נשאר בצ"ע לעניין זה העיר הבית יוסף (קעה) על דבריו: "ואין טעם בדבר דהא מכל מקום ריבוי יין הוא וצריך לברך עליו". ואולי יש לדברי הבית יוסף ראיה מדברי הירושלמי "ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח – היה מברך עליה… מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך", ונראה שפתיחת החבית הייתה בסיום החבית שלפניה (כ"פ המאירי, ראה דבריו למעלה). ונראה פשוט גם לפי דברי התלמודים שאין מקום לחידוש דין זה.

דברי השו"ע

שולחן ערוך אורח חיים סימן קעה:

"[סעיף א] הביאו להם יין אחר, אינו מברך בפה"ג, אבל מברך עליו: הטוב והמטיב. ולאו דוקא הביאו להם מחדש, אלא ה"ה אם היה להם מתחלה שתי יינות, מברכין על הב' הטוב והמטיב".

פשט דבריו כמו שכתבנו, שגם אם שתי היינות היו לפניו מתחילה יכול לברך על השני הטוב והמטיב.

[סעיף ב] מברכין הטוב והמטיב על כל שינוי יין מן הסתם, אפילו אינו יודע שהשני משובח מהראשון, כל שאינו יודע שהוא גרוע ממנו.

פסק ע"פ הסבר התוס' בשיטת רשב"ם. אך אנו ראינו בפירוש שהתוס' פוסק הלכה למעשה שמברכים גם אם יודע שהוא יותר גרוע, כל עוד אינו רע יותר מידי שאי אפשר לשתותו.

[סעיף ג] הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד, יברך מיד בפה"ג על הטוב ופוטר את הרע; ולא יברך על הרע תחלה בפה"ג כדי לברך אחריו הטוב והמטיב, כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחילה.

הלכה זו הביא מהמרדכי שכתב בשם הראבי"ה, והלכה חשובה היא. ומגלה למפרע שסעיף א' מדבר שהיו מונחים לפניו שתי יינות שווים או שאינו יודע מי מהם טוב יותר. ואם בדיעבד ברך על הרע תחילה נראה מדבריו שכן יברך הטוב והמטיב על הטוב.

[סעיף ד] אין לברך הטוב והמטיב אא"כ יש אחר עמו, דהכי משמע: הטוב לו, והמטיב לחבירו; וה"ה אם אשתו ובניו עמו, אבל אם הוא יחידי, לא.

יש לשים לב שפסק שאין צריך יותר מאדם אחד נוסף. והפך אד דרשת חז"ל מלשון רבים ללשון יחיד, ובמקום "והמטיב לאחרים" כתב "והמטיב לחבירו".

[סעיף ה] אם רבים מסובים בסעודה, כל אחד מברך לעצמו הטוב והמטיב; ולא יברך אחד לכולם, דחיישינן שמא יקדימו קנה לושט כשיענו אמן.

ונראה שאין זה מוכרח[17], שיכול להודיעם שהוא מברך ויפנו את פיותיהם. ואם מישהו מסתפק אם צריך לברך יכול להוציאו יד"ח.

[סעיף ו] יין של שתי חביות והכל ממין אחד, אם בתוך מ' יום לבצירתה שמוהו בשני כלים, חשיבי כשני מינים ומברכין עליו הטוב והמטיב; ואם לאחר ארבעים יום חלקוהו, אין מברכין עליו הואיל והכל ממין אחד.

זהו פירוש לדברי הרמב"ם שכתב "מין אחר", כוונתו לחבית שהופרדה מספיק מוקדם ותהליך התסיסה וההתיישנות נעשה בנפרד, וזה נחשב למין אחר.

לסיכום: השו"ע הלך בדרך חז"ל הפשוטה, אלא שהוא פסק כדעת הראשונים שאין לברך כשהאדם יודע בוודאות שהיין השני גרוע מן הראשון.

הערה: האם מותר לברך הטוב והמטיב בליל הסדר?

כתב הבאר היטב (קעה א):

כתב המהרי"ל: י"ל שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות. וכתב המג"א: ונ"ל שלא ישתה מב' מינין, אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא.

ודברים אלו צריכים ביאור. איפה ראינו שברכת הטוב והמטיב גורמת לריבוי כוסות? ולמה לא לשתות מב' מיני יין? שהרי ברור ופשוט שיכול לשתות בכוס ראשונה יין ממין אחד וכוס שניה יין ממין אחר ומברך הטוב והמטיב בלי  להרבות כלל בכוסות. ויש מי שניסה להסביר דבריהם שהם סוברים שמברכים על כל כוס משום הפסק, ואז בכוס שני מברך בפה"ג ולא יכול לברך הטוב והמטיב, ואם ירצה לברך הטוב והמטיב יהיה חייב להוסיף כוס וזה אסור. ובאמת קצת נראה מהמהרי"ל שסובר כך, שכתב (סדר ההגדה):

ואף על פי שהרא"ש כתב שלא לברך התוס' פשיטא להן דמברכין. והרא"ש כתב דאסור ליהנות בלא ברכה וספק איסור לחומרא.

נראה להסביר את דבריו כך (רק כהצעה): דבריו אלה נסובים על ברכת הגפן שעל כוס שני, הרא"ש פסק שאין מברכים אלא על ראשונה ושלישית. אך המהרי"ל מביא מהרא"ש עצמו שאסור להנות בלא ברכה וזה לחומרא, ולכן מברכים אף על כוס שניה משום שהוא בספק אם היה הפסק בין הראשונה לשניה המצריך ברכה וספק איסור לחומרא.

אך גם את ההסבר הזה לא הבנתי, משום שגם לדעה זו יכול להרבות בכוסות בשולחן עורך בלי בעיה לכו"ע. ו אחר שפתחתי את המהרי"ל בפנים הספר ראיתי שלא כתב איסור זה כמוחלט מדעתו כמו שמזכיר הבאר היטב, אלא כותב (סדר ההגדה): "ויש שאין מברכין הטוב והמטיב בסעודה שלא להרבות כוסות".

משמע מדבריו שאין הסבר ברור לעניין. וחוץ מזה, נשארה עוד קושיה על המג"א שפסק להלכה (תעד א) שהברכה על כוס שני לא באה מחמת ההפסק (כהמהרי"ל) אלא רק בגלל שכל כוס מצווה בפני עצמה, וז"ל: "על כל כוס וכוס. אף על גב דהגדה לא הוי הפסק כמ"ש סו"ס קע"ח מ"מ כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע מברכין על כל אחד ואחד וכ"פ ביש"ש פ"ו דחולין סי' י'":

אם כן, לשיטתו אפשר לברך הטוב והמטיב גם על כוס שני. שהרי ברכת הגפן באה מפני שהוא מצווה בפני עצמו ולא מפני ההפסק, ואם לשיטתו אין הפסק בין היין הראשון ליין של כוס שני שהוא יין מחבית אחרת אז למה שלא יברך הטוב והמטיב?

 ואני בעניותי לא הבנתי דברים אלה. וב"ה ראיתי שכבר השערי תשובה (קעה א) העיר על זה ודחה את הערת הבאר היטב הלכה למעשה, וז"ל:

"והמטיב. עבה"ט [=עיין באר היטב] ובבר"י [=ובברכי יוסף] כתב דרבים פליגי על מהרי"ל עיין בטור סי' תע"ג ובמאמר חמץ להרשב"ץ כתב שיכול לברך הטוב והמטיב… וכתב דבהא גם מהרי"ל מודה שהרי אינו מרבה בכוסות דהא מיבעי ליה לכוסות של מצוה והרי יש להם מהראשון ושפיר יכולין לברך הטוב והמטיב אליבא דכ"ע ומשמע קצת דאם לא היו להם מן הראשון אפשר שאין להביא מחדש בכדי שלא ליכנס לבית הספק בענין ברכת הטוב והמטיב ונראה דמ"מ דמשום מצוה מן המובחר שפיר דמי להביא מן המשובח דחביבה מצוה בשעתה אף שלא יברכו הטוב והמטיב מחמת הספק וכמ"ש בבר"י שם שכן דעת הראב"ד והרדב"ז שלא לברך ויש לחוש לדבריהם וכ"כ מהריק"ש ושל"ה ע"ש":

מדבריו עולה שמותר לברך הטוב והמטיב בליל הסדר, ואם יש בעיה היא בכוס שני כאמור. אך בכוסות של שולחן עורך יכול להרבות כרצונו ואין בזה שום בעיה ואף עושה מצווה של ברכת ה' שמברך הטוב והמטיב.

ועוד הוא כותב שאף אליבא דהמהרי"ל יכול לברך הטוב והמטיב על כוס שני אם נשאר מהיין הראשון, אך לפי ההסבר שלנו בדברי המהרי"ל אין זה נכון (למרות שאין הסבר זה מוחלט וברור ויש פנים לכאן ולכאן), וכמובן שלפי הפוסקים שאומרים שברכה על כוס שני באה מחמת ההפסק אין מקום לברכת הטוב והמטיב אלא רק לברכת הגפן. וכתב בכל אופן לא לברך על כוס שני הטוב והמטיב.

אך על הכוסות שלכו"ע מותר להרבות בהם בשולחן עורך אין סיבה להימנע מברכת הטוב והמטיב. ואדרבה יש בברכה זו מצוות רבות ומומלץ וראוי להרבות בסוגי היינות כדי להרבות בשמחת החג ובהודיה לבורא עולם. (כמובן שיש לשתות במידה נכונה ואין לערבב יותר מידי יינות שדבר זה גורם לסחרחורות והקאות מיותרות, ויכול למנוע מהאדם את קיום מצוות הלילה בשלימות ןאף לבטל את מצוות השמחה, וחכם עיניו בראשו).

הלכה למעשה

התנאים לברכה:

  • שינויי יין (שאינו מאותה חבית).
  • שלפחות עוד אחד ישתה איתו.
  • אין לברך על שום מאכל או משקה ברכה זו חוץ מיין.
  • אין לברך על היין השני גם בפה"ג, אלא הטוב והמטיב בלבד.[18]
  • בליל הסדר ראוי לברך הטוב והמטיב.

* אף שהיין מאותו סוג, כל עוד הוא לא מאותה חבית יכול לברך עליו.

* כל שינויי יין מצריך ברכה אפילו עשר פעמים באותה סעודה.

* אף שהיין פחות טוב יכול לברך עליו ובלבד שלא יהיה מגעיל לחיך כמובן.

* אף שהיין היה לפניו בעת ששתה את היין הראשון יכול לברך עליו הטוב והמטיב.

* אף שנגמר היין הראשון או שהורידוהו מהשולחן יכול לברך על השני הטוב והמטיב.

* אף ששותה בלא סעודה יכול לברך. אף שהוא אינו בעל היין, כל עוד הוא נהנה יכול לברך.

וישנן עוד הרבה עניינים מרוחקים מדברי חז"ל כמרחק מזרח ממערב, חידושים שלא שיערום אבותינו וכל אלו באו מהחשש לברכת ה' וההודאה הפשוטה שכל יהודי ויהודי מרגיש שרוצה להודות לבוראו. ומשום שחז"ל לא סייגו והרחיקו ברכה זו כהרחקות המצויות בכמה ספרים נלך אנו בדרכם ונשען לבטח על דבריהם הנאמנים באמת ונודה לבוראנו על הטובות שגמלנו.


[1] וכך הסיקו התוס' (פסחים קא.): "ונראה דאפילו השני גרוע מברך דעל ריבוי יינות הוא מברך ובלבד שלא יהיה האחרון רע יותר מדאי שאין יכולין לשתותו אלא מדוחק". וכן כתב הרשב"א (ברכות נט:).

[2] נוסח הברכות שונה כמובן, אך בשתיהן מובא לשון זו ('הטוב והמטיב'). וראה במגן אברהם (ריש קעה) שברכת הטוב והמטיב שברך בברכה"מ פוטרת היין ששותה לאחר מכן. וצ"ע שהרי נתקנו מסיבות שונות ונוסחם שונה ואינו כל כך עובר לעשייתן. ובכלל, ברכת המזון עצמה חותמת את שתיית היין של הסעודה ואם שותה יין לאחריה צריך לברך שוב בפה"ג ולא הטוב והמטיב. ונראה שכוונת המג"א בשמכוון שלא לפטור את היין בברכת המזון וצריך לכוון בברכת הטוב והמטיב של ברכה"מ לפטור את היין וצ"ע הלכה למעשה.

[3] התוס' בפסחים קא. קישרו בין שתיית יין לברכת הטוב והמטיב שתיקנו על הרוגי ביתר וז"ל: "ודוקא ביין מברכין לפי שזיבלו כרמיהן בדמיהן של ישראל והטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה". ובברכות כאן הביאו טעם אחר שברכה זו נתקנה דווקא על היין ולא על לחם או בשר, משום שיש ביין את שתי המעלות של הלחם המשביע ושל הבשר המשמח. והרא"ש (ברכות ט טו) הוסיף: "ועוד דלא אשכחן שירה אלא על היין כדאמרי' לעיל בפרק כיצד מברכין (דף לה) ועוד נמי כיון דיין חשוב שקובע ברכה לעצמו". והר"ן על הרי"ף (פסחים קא:) כתב שנתקנה דווקא על היין כי אין דרכם של בני אדם להביא לשולחן כמה מיני יין ואין דעתו של האדם על המין השני, אך בלחם דעת האדם על כל המינים שיגישו לו כי דרך בני אדם להגיש כמה מיני לחם. ונראה שטעמו מתאים להצריך ברכת הגפן ולא הבנתי איך זה קשור להטוב והמטיב, ומי אמר שאין דרך להגיש כמה מיני יין? ובגמרא כמה פעמים רואים שבאמצע הארוחה היו פותחים חבית חדשה וכדו'. ואדרבה, לפחות כיום נוהג בני האדם דווקא להגיש רק מין אחד של פת וכמה מיני יין. בכל אופן נראה שנכון הדבר שלא לברך הטוב והמטיב על שום דבר חוץ מיין. ולא כמו שכתב השטמ"ק בשם הראב"ד (ברכות נט:): "וכתב הראב"ד ז"ל בפרק כיצד דהוא הדין לפת יפה מן הראשונה ועל כל משקה טוב מן הראשון מברך הטוב והמטיב. וכן דעתו בבירך על היין ובאו לו משקין אחרים". ולא מצאתי מקור לדבריו. והמאירי (דבריו יובאו בהמשך המאמר) כתב שחכמי צרפת (התוס'?) דחו את דברי הראב"ד מפני ששבח הלחם נתון בידי אדם, מה שאין כן היין ששבחו תלוי בגורמים רבים ולא רק בידיו של האדם. ויותר נראה לדחות בפשטות שהגמרא כתבה להדיה "שינוי יין" ולא "שינוי אוכלין ומשקין" וברור שהתכוונה דווקא ליין.

[4] כך כתב בעל העיטור (עשרת הדיברות – הלכות מצה ומרור דף קלא טור ג): "דווקא איכא אחרינא בהדי שהן ג' אבל יחיד לא כדאמרי' בהרואה".

[5] וב"ה מצאתי כסברה זו בר"י מלוניל (על הרי"ף פסחים קא.): "ולפי שאין דרך אדם לאכול יחיד אלא בחבר אחד או בחבורה גדולה, לפיכך צריך לברך הטוב והמטיב, [גליון, דכל דבר דאית ליה ולחבריה שותפות בגויה צריך לברך הטוב והמטיב], ולא שהחיינו, כדאמרינן בברכות בפרק הרואה [נ"ט ע"ב] שמע שמת אביו ונפלה לו ממנו ירושה, אם יש לו אחים דירתי בהדיה, מברך דיין האמת משום שמועות רעות, ומברך הטוב והמטיב משום שמועות טובות, כיון דאית ליה אחי, ואי לית ליה אחי מברך שהחיינו". ויש לשים לב שאף בעניין ירושה נקטה הגמרא לשון רבים ("אחים", "אחי") ואעפ"כ אני לא מכיר בפוסקים מי שכתב שרק אם יש שלושה אחים ומעלה מברכים הטוב והמטיב אלא שלכולם ברור שגם שיש לו אך אחד מברך. ונראה שכך גם יש ללמוד לכאן. וכן כתב המרדכי (ברכות רמז רטז) "וכן הטוב והמטיב שמברכין על שינוי יין (לקמן) צריך שיהא אחר עמו שיהנה גם הוא מאותו היין". וכנ"ל כן הדין בברכת הטוב והמטיב על הגשמים, ושם כתוב שותפות עם אחר בלשון יחיד.

[6] להלן נראה שהתוס' גרסו הפוך, וראה בדיון על דברי הרמב"ם את הערת הרב קאפח על שינוי הנוסחאות. רוב היינות בבקבוקים הנמכרים כיום אינם מיודעים להתיישנות, וההתיישנות מורידה מאיכותם. ההתיישנות מעידה על איכות רק כשהיא נעשית בסוגי יינות המתאימים לכך ורק כשמיישנים אותם בתנאים הראויים לכך. ניתן לשער שבימי קדם היה יתרון איכותי ליין ישן משום שהיו משמרים אותו בתנאים מתאימים (למשל יישון בחביות עץ ולא בזכוכית, כמבואר בירושלמי הנ"ל). לסקירה מקצועית בנושא ראה למשל כאן כאן וכאן . כך גם כנראה הייתה התפיסה הרווחת בחז"ל, למשל (אבות ד כ): "רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר הלומד מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו והלומד מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו". וכן (דרך ארץ פרקי בן עזאי ו ד): "ולא ישקה אדם לחבירו יין חדש לשום ישן, שזה דרך גזל". וכן (פסחים מב:): "תנו רבנן: שלשה דברים מרבין הזבל, וכופפין את הקומה ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. אלו הן: פת קיבר, ושכר חדש, וירק חי. תנו רבנן: שלשה דברים ממעטין את הזבל, וזוקפין את הקומה, ומאירין את העינים. אלו הן: פת נקייה, בשר שמן, ויין ישן". וכן (מגילה טז:): "ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים. מאי מטוב מצרים? אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן, שדעת זקנים נוחה הימנו". וכן (קידושין כ.): "דתניא: כי טוב לו עמך – עמך במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו". ועוד הרבה. ואע"פ שבמשנה מנחות ח ו רבי פוסל יין ישן לניסוך משום גריעותו, כתב הרב קאפח שהיין הישן משובח מבחינה רפואית וגרוע מבחינת הטעם. אך ידוע לנו שיש יינות המשובחים בטעמם מחמת התיישנותם דווקא. 'על טעם ועל ריח…'.

[7] ומסיים שם בהסתייגות לימינו וז"ל: ויש לי פקפוק רב ביינות בתי החרושת בארץ ישראל אם ראוי לברך עליהן הטוב כיון ששינויי הטעמים בהם אינם מחמת היין אלא מחמת הסוכר והחמרים החימיים שמערבין בהם ולפיכך דיינו לברך על הראשון בפה"ג ואין לברך על שינוייהם". וכידוע שגילה דעתו בכמה מקומות שיש להסתפק אף אם יש לברך על יינות תירוש שמעורבין בהם סוכרים ועוד חומרים והורה בכמה מקומות לברך עליהן "שהכל". אך על תירוש שהיה מאה אחוז ענבים הסכים לקדש בכמה חופות שערך כעדות תלמידו הרב רצון ערוסי (באתר נצח ישראל). אך פסק שלכתחילה אין לקדש על יין זה מחמת שעבר פיסטור יש להסתפק אם זה נחשב לבישול שאוסר את היין לניסוך ע"ג המזבח. שכל יין שנפסל לניסוך אינו כשר לקידוש. אך על יינות איכותיים, שיש בהם יין בלבד ושאינן מבושלים, גם לדעתו ברור שיש לברך הטוב והמטיב. ואין באף אחד כוח לחלוק על דברי חז"ל המפורשים. ומה הבעיה שהשינוי בא מחמת הסוכר וחומרים חימיים? בסופו של דבר היינות הללו לא באו מאותה חבית ועומדים בתנאים שהציבו חז"ל לברכה זו. אלא כמו שהסברנו, אין הרב קאפח חולק על דברי חז"ל, אלא שלדעתו אין יינות אלו נקראים יינות כלל. ומה שמסיים שמספיק שנברך על הראשון הגפן נראה שכתב כדי לא להוציא לעז על הפוסקים שהתירו, אך הוא בעצמו כתב בכמה מקומות שאין לברך על יין כזה בורא פרי הגפן.

[8] וכן פירש המאירי את דברי הירושלמי (ראה בהמשך, בדיון בדבריו).

[9]

כת"י Leiden, Bibliotheek der Rijksuniversiteit – Or. 4720. הועתק מאתר הספריה הלאומית.

וכן הוא בדפוס ונציה וכן הוא בדפוס וילנא (שהסתמך על כת"י זה). אלו שני הדפוסים המופיעים בפרוייקט השו"ת של בר אילן. בע"ה נקווה שיתגלו לעינינו גרסאות הירושלמי המדוייקות שהיו לפני הראשונים, ונוכל לבחון את הדברים יותר לעומק.

[10] ויש שהקשו איך התוס' חולקים על דברי הגאונים (בה"ג) שדבריהם דברי קבלה. ועל כך יש להביא מה שכתב הרמב"ם (תשובה שי): "ובכלל אומר כי כל מאמר שימצא לאחד מן הגאונים ז"ל המפורסמים בהוראה ולא נמצא עליהם ראיה ברורה לא נדחה אותם ולא נטעה אומרם אבל נאמר אפשר שיש לו ראיה ואין ראוי לנו שנסמוך על אותו מאמר ולא נעשה בו [= לא ננהג בו הלכה למעשה.] עד שיתבאר לנו סבתו…" ודבריו מיוסדים על דברי הגמרא (ב"ב קל.). מכאן רמז לסגנון מאמר זה, שלא באתי אלא להאיר את הסוגיה בראיות מהתלמוד, כדרכם של רבותי.

[11] ובספר הלכה ברורה (קעה, בירור הלכה כג) כתב: "וי"ל דהיינו משום אורחא דמילתא הכי הוא" כדי להסביר בדרך זו את לשון האור זרוע שכתב "בתוך הסעודה". והביא שם שהגנת ורדים כתב שהטור מפרש בדעת רש"י ש"סעודה" היינו שתיה בדרך של סעודה ולאו דווקא בסעודה ממש. וכן הביא מהגנת ורדים שהגאון מהר"ר יוסף הלוי ביאר בדעת רש"י. והגנת ורדים דחה הסבר זה שהלשון של רש"י ברורה ואם כך הייתה כוונתו היה לו לפרש. והאור לציון (ב הערה ט לפרק יב) פירש את דברי רש"י כך: "מה שכתב רש"י בסעודה הוא משום שהיה קשה לו לשון הגמ' הביאו לו, שמשמע שהוא יחיד, והרי קי"ל שמברך רק אם יש שנים, וכמ"ש הגמ' שם, ועל כן כתב שהביאו לו בסעודה, ודרך סעודה שיש כמה אנשים מסובין…".

[12] וראה בספר הלכה ברורה (קעה, בירור הלכה כג) שמביא שיש מי שפרשו בדברי הרמב"ם שיש לברך הטוב והמטיב רק בשתייה שאיננה בתוך הסעודה, והביאו לזה כמה טעמים. ראה שם שנדחו דבריהם הלכה למעשה, ופשוט.

[13] הרב שלמה ליפשיץ במאמרו "ספק ברכות להקל?!" (אסיף ב) האריך לבאר שיטת התוס' שאין אומרים סב"ל בשום מקום. ואיסור "לא תשא" חל רק בשבועה ובמקום ברכה שאינה צריכה אבל לא במקום של ספק. ראה שם דברים נפלאים ודבריו נראים נכונים בשיטת התוס' ואין הלכה כדבריהם. וראה עוד בפרחי כהונה (ברכות נט:) שתירץ שהרשב"ם סובר שבמקום שמסופק בטיב היין החדש הברכה היא על הריבוי. דהיינו שאם הוא יודע שהיין פחות טוב, אין לו לברך אף לא על הריבוי אך אם הוא בספק יכול לברך על הריבוי. ונראה שהרב נאמן לדברי התוס' עד כדי כך שהוא מסיק שחז"ל לא תיקנו ברכה זו ביודע שהיין יותר גרוע. אך כבר כתבנו שמקור התוס' לסברה הוא גרסתם בירושלמי, וכבר הערנו שגם ע"פ גרסתם אין חיוב לסבור כך. ולכן אין כל סיבה לקבוע שעל יין שיודע שהוא גרוע מהראשון לא תקנו את הברכה. ובאמת נכון הדבר שכתב שהברכה נתקנה על ריבוי היין. ובשלמי תודה (פסחים קא.) תרץ שיש פסקו שבברכת שהחיינו ספק ברכות להחמיר ודינה שווה לברכת הטוב והמטיב. ודבר זה הוא מחלוקת הפוסקים אם אמרינן בברכת שהחיינו סב"ל, ובילקוט יוסף (ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תריד) פסק שאומרים סב"ל גם בשהחיינו, ויש לעיין עוד אם נכון להשוות בין שהחיינו להטוב והמטיב לעניין זה.  

[14] וכך פירש גם הראבי"ה והביאו המרדכי (בפסחים קל.): "וכתב ראבי"ה נראה היכא דשתו יין חדש ויין ישן מיבעי ליה למיהדר ולברוכי בפה"ג ולא הטוב והמטיב אלא בשינוי יין דתרוייהו חדשים או ישנים והכי איתא בירושלמי אבא בר רב הונא אמר יין חדש ויין ישן צריך לברך בפה"ג שינוי יין א"צ לברך בפה"ג אלא הטוב והמטיב". וסיים המרדכי וכתב שהרמב"ם חולק ע"ז. ונראה מזה שהמרדכי מסכים עם הרמב"ם.

[15] באחת ההערות בתחילת המאמר.

[16] והב"ח (שם) השיג על הב"י: "בעל הבית מברך והאורח עונה אמן ויוצא בברכתו כי אין האורח יכול לברך הטוב לדידיה כיון שאין היין שלו שלא הטיב הקדוש ברוך הוא אלא לבעל הבית שהיין שלו ואין ספק שבתשובה פסק כך והכי נקטינן והב"י השיג על זה ואינה השגה כל עיקר". האם ניתן לומר שהתענוג של האורח מהשתיה אינה מהקב"ה? האמנם הקב"ה לא הטיב עם האורח בשתיית היין? ואינה השגה כל עיקר.

[17] הגר"א ובאר הגולה לא הזכירו כלל את התלמוד בהלכה זו, וראיתי שכיוונתי לדברי הרב מאיר מזוז בהערותיו על משנ"ב (כאן הערה 5, מהדורת איש מצליח, תשע"ט) וז"ל: "ולפי מה שנהגו להקל לדבר בשעת הסעודה וכמו שכתב כה"ח (קע א) יש להקל גם כן בזה. ועל פי זה ניחא מנהג העולם שמברכים בקול על יין או פרות, ולא חששו לדברי מרן, ועל כרחך מהטעם האמור".

[18] אלא אם כן מברך על כל כוס וכוס בליל הסדר מחמת שכל כוס מצווה בפני עצמה, אך לא יברך על הראשונה את שתי הברכות כמובן. וכפי שהערנו.

תגובה אחת בנושא “התנאים לברכת הטוב והמטיב על יין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s