על מה באים ייסורים של אהבה?
רש"י מבאר מה הם ייסורים של אהבה בתחילת הסוגייה וכותב כך: "הקב"ה מייסרו בעוה"ז בלא שום עוון" נראה שקשה על דברי רש"י מהספוק המובא בהמשך בגמרא (משלי ג יב): "את אשר יאהב ה' יוכיח" והגמרא לומדת מפה על ייסורים של אהבה. והרי תוכחה לא שייכת במי שאין לו עוון כלל, אלא תוכחה היא דווקא על עוונות ומעשים. וכן כשממשיכה הגמרא לדבר על ייסורים של אהבה אומרת: "מה ברית – האמור במלח – מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין – יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם". גם פה נראה שבאים על עוונותיו[1].
ובעמוד שאח"כ מספרת הגמרא על הייסורים של רבי יוחנן "דהוו לו בנים ומתו" ורש"י על מילים אלו מפתיע ואומר: "הוו להו ייסורין של אהבה, שהאבלות מכפרת על עוונותיו". וצ"ע ברש"י האם ייסורים של אהבה באים על עוונות או לא. וכן בשבת (נה.): "אין ייסורין בלא עוון" ולא חילקה בין ייסורין שלאהבה או לא.
[1] אפשר לתרץ שזה מדבר על כלל הייסורים ולא רק על ייסורים של אהבה.
דביר לוי - מאמרים 