זמן קריאת שמע- בנץ או לפניו?

האם קוראים את ק"ש לפני הנץ או לאחריו?

הגמרא (ברכות ט:) שואלת "מאימתי קוראין את שמע בשחרית?" ומביאה כמה דעות- ופוסק אביי: "לק"ש כותיקין, דאמר רבי יהודה… ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום".

הלכה פסוקה- שלכתחילה קוראים את שמע לפני הנץ בזמן שיכולים לסיימה בנץ ומיד עומדים להתפלל כדי לסמוך גאולה לתפילה.

[התוס'  מעירים שזוהי מצווה מן המובחר, שהרי מצינו בגמרא לקמן שנפסק כר' יהושוע: עד ג' שעות].

אבל, מצינו ביומא (לז:) תיאור המציאות שהייתה בזמן בית שני וז"ל:

 "הילני [המלכה] עשתה נברשת של זהב… בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע".

נראה מהגמרא שזמן ק"ש הוא בהנץ החמה ולא לפני כן.

[תירוץ ראשון] את הסתירה בגמרות מתרצים התוס' בברכות שהמעשה עם הילני המלכה הוא בדיעבד משום שלא ידעו לכוון את הזמן ולא ידעו מתי תהיה הזריחה לכן התחילו בק"ש רק בזריחה עצמה כשראו שהנצה השמש ממש.

באמת מלשון הגמרא עצמה אפשר לפרש כך שאומרת הגמרא "והכל יודעין שהגיע זמן…" ז"א שנודע לכולם למפרע שכבר הגיע זמן עוד לפני הנץ ורק עכשיו זה התגלה.

[תירוץ שני] גם ביומא התוס' מדבר על קושיה זו בארוכה ושם מביא את דבריו של ר"ת שסובר הפוך מתוס'- לא שבמקרה של הילני המלכה עשו בדיעבד והוותיקין עשו לכתחילה אלא הפוך הוותיקין עשו בדיעבד שמעיקר הדין היו צריכים לקרא את שמע אחר הנץ אבל בגלל הדחף שלהם לקיים מצוות רצו להתפלל עמידה ברגע שמותר והסיפור של הילני המלכה הוא הלכתחילה.

 [תירוץ שלישי] האר"י ז"ל קרא את הגמרא אחרת ע"פ ידיעותיו בתורת הח"ן , ואמר- אין לכתחילה ובדיעבד. אלא בזמן בית שני קראו לכתחילה ק"ש בנץ החמה, ורק ותיקין היו יכולים לקרא בגלל מעלתם לפני הנץ החמה ואז אין סתירה כלל בין הגמרות אלא שבברכות מובא מנהג ותיקין וביומא מובאת ההלכה למעשה שנפסקה לאחר ירידת הדורות והשכינה שהייתה בבית שני כידוע לא הייתה עוצמתית כבתקופת בית ראשון.

לא נכנס פה לסברותיו בתורת הסוד משום שאין לנו הבנה בעמקי עומקים אלו ושם הוא מבאר למה תיקנו לומר ק"ש פעמיים בבוקר (קרבנות ויוצר) ובתקופתם של הותיקין לא היו צריכים פעמיים ק"ש בבוקר אלא פעם אחת אבל אנו שאומרים ק"ש לאחר הנץ צריכים לקרא פעמיים ק"ש.

ואלו דבריו של הרח"ו ז"ל:

"… וזהו הטעם שהותיקין היו גומרים אותה קודם הנץ החמה ועי"כ לא היו צריכים לקרות קריאת שמע ב' פעמים בתפלת שחרית. אבל אנו , כללות העולם, שאין אומרים הקריאת שמע קודם הנץ החמה אלא עד אחר הנץ החמה ממש-  הנה אז כבר נסתלקו המוחין לגמרי… ולכן אנו צריכין לקרות ב' פעמים קריאת שמע כדי להחזיר המוחין… אני ראיתי למוז"ל [האר"י]  שאפי' כשהיה מתפלל כמנהג הותיקין ואומר קריאת שמע קודם הנץ החמה – אפילו הכי היה אומר קריאת שמע ב' פעמים. והטעם הוא לפי שגם לזה צריך תנאי אחר והוא שאותם שמתפללין תפלת הותיקין וקורין קריאת שמע עם [לפני] הנץ החמה צריך שיהיו חסידים גמורים שתועיל כונתם ומחשבתם לקיים אותם המוחים שלאחר חצות לילה שיחזרו מעצמן. והנה אין כל אדם ראוי לכך בזמנינו זה , ולכן אפי' המתפללים תפלת הותיקין צריך שיקראו קריאת שמע ב' פעמים בתפלת השחר".

הרח"ו בעצמו היה קורא את שמע לאחר הנץ כמו שמעיד. 

 [תירוץ רבעי] לענ"ד – הרי ידוע שהנברשת של הילני המלכה הייתה תלויה בגובה הפתח של המקדש (20 אמה) או בקיר שמעליו שזה קצת יותר, ואנו שזכינו לראות את האופק והזריחה מבעד להרי ים המלח הנשקפים מחלון בית מדרשינו ברובע היהודי של ישיבת הכותל, נראה הגיוני להציע שככל שנמצאים יותר בגובהה- רואים את הזריחה בזמן מוקדם יותר. ולכן הגיוני לומר שקרני השמש פגעו בנברשת עוד לפני שהייתה הזריחה לבני האדם הנמוכים יחסית  וכשלנברשת הייתה זריחה הם התחילו ק"ש [וזה לפני זריחתם]. וכשזריחתם הופיע כבר יכלו לעמוד ולסמוך גאולה לתפילה בזמן הנץ בדיוק. ואכן לאחר זמן מצאתי לזה קצת סמך בדברי המאירי (ברכות ט:) שכתב: "שמא זהרורי חמה היו מגיעים שם [לנברשת] קודם הנצתה". וגם בתירוצינו זה יתיישבו הגמרות ללא מחלוקת רק שבשונה מדעת האר"י להלכה יצא שתמיד נקרא את שמע לפני הזריחה וכך גם היה בזמן הנברשת. והסכים הרב נבנצל שאפשר להציע תירוץ זה.

ברם, בירושלמי (ג,ח וכן בתוספתא יומא ב,ב) מובא שקריאת שמע מתחילה ברגע ש'טבלא של זהב מנצנצת' ולא הנברשת, הירושלמי מספר מהי טבלא זו- "אף היא [הילני המלכה] עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה שבשעה שחמה זורחת היו ניצוצות יוצאין הימנה ויודעין שחמה זורחת" ומשום שהיא שימשה לכהן בהעתקת פרשת סוטה חייבים אנו לומר שהייתה נמוכה על קיר ההיכל ולא גבוהה כנברשת וסברתינו לא מסתדרת עם הירושלמי. והירושלמי מגלה לנו שק"ש לאחר הנץ הוא לכתחילה במקדש. משום שעל פיו בנץ של העומדים על העזרה יש לקרא את שמע.

 [תירוץ חמישי] בסידור המקדש (ח"א ע"מ 36-44) של הרב ישראל אריאל שליט"א הוא מבאר את הסוגייה בצורה נפלאה ואומר שבמסכת ברכות מובאת הוראה לכל העולם חוץ מיושבי ירושלים, ובמסכת יומא מובאת הוראה ליושבי ירושלים. שהרי הגמרא אומרת "לכל עמא דבירושלים", וכן הוא מחשב את הזריחה שהופיע על הנברשת של הילני המלכה שהייתה חצי שעה אחרי הזריחה באופק ירושלים  משום שהר הבית נמוך מהאופק הכללי [ראה שם שהאריך להוכיח את דבריו]. והביא טעם לחילוק זה בין המקדש לשאר הארץ ראשית מדברי הרמב"ם שלא ראה בזה סתירה בין דבריו בהלכות ק"ש (א יא) ששם פסק כוותיקין בברכות לבין דבריו בפירוש המשנה (יומא ג יא) ששם כתב שבמקדש קראו בנץ בפשטות ולא חש לקושיית התוס' . וכן מקשר את דברי הרמב"ם גם במו"נ (ח"ג פמ"ה) בעניין הנץ וביטול עבדות השמש כע"ז שמביא שמקור אמונת הייחוד המתגלה בק"ש היא אצל אברהם אבינו שהיה בהר המוריה בזמן הנץ. ולכן זמנה של ק"ש בירושלים הוא כחצי שעה לאחר הנץ כנז"ל ולא רק בזמן הבית שכן עניין זה מוזכר עוד מיימיו של אברהם אבינו. ולהלכה הרב ישראל אריאל שליט"א אמר לי שכך הוא נוהג- וקורא את שמע חצי שעה אחר הנץ החמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s