עץ חיים חלק ד – הנקודה האמצעית והחלל הריק

  1. ונתרחק אל צדדי סביבות[1] הנק' האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר[2] חלל ריקני מנק' האמצעית[3].

[1] שאלה:

'צדדי' ו'סביבות', למה נצרכו שניהם? אולי היה אפשר לומר רק 'נתרחק אל צדדי הנק'..' או רק 'נתרחק אל סביבות הנק'..'?

תשובה:

נ"ל שהכפל נצרך להבין שאין 'מגע ישיר' של האור עם גבולות החלל בגלל החשש שכתוב בס' 10 בעניין העיגולים:

זה העיגול (הראשון) היה מעט בריחוק מהא"ס שאם ידבק בו יחזור להתכלל בא"ס.

כך צריך לומר גם על 'סביבות החלל' שלא נטעה לחשוב שיש אפשרות שחזרו להתכלל הא"ס, לכן כתב 'צדדי סביבות' שלגבול הסובב את החלל יש צדדים המפרידים בין הא"ם לחלל.

[2] שאלה:

בהתחלה כותב אויר (שהוא מציאות ממשית) ואח"כ כותב ריקני (המורה על העדר גמור), מה הדקדוק בדבריו?

תשובה:

כותב בעל הלשם (חלק הביאורים אות יג אצלינו):

אותו הכוח, כשהוא לעצמו אין לו גילוי כלל, והוא ממש בחינת העדר וריקני וחלל פנוי, כי הוא בעצמו הנה הוא הפך המציאות… הוא לא מתגלה בכוחותיו הנעלמים בו אלא רק כשיש לו על מה שישלוט…ומה שאמר הרב כי הוא חלל ריקני ואויר פנוי, משום שלא נופל באמת על עצמאותו שם ומציאות כלל אמנם הוא הוא כח מתעצם ומתדבק אל כל מציאות… ובאשר שהוא כח חזק ותקיף למאוד, אלא שהוא נעלם, ולכן מכנה אותו הרב ג"כ בשם אויר, וכנודע שהאויר הנה הוא אינו העדר אלא אדרבה הוא החיות לכל חי. והנה מכ"ז נתבאר לנו שאין להצמצום גילוי כלל אלא רק ע"י הקו דא"ס דנתפשט בו אח"כ, ומהקו הנה יצא ונעשה כל המציאויות כולם…

וכן בהמשך שם כותב עוד עניין בדבר, שאחרי הצמצום, זה לא שנוצר ריק ונעלם כל האור, אלא נשאר רשימו דק ועדין ביחס לאור- שמילא הכל, כדוגמת מציאות האויר ביחס לכל המציאויות האחרות. (רק שלא דיבר פה הרח"ו בעניין הרשימו כלל. ראה נספח 4) עיי"ש.

בכרם שלמה עמ' מא אות יב מבאר עניין זה האוויר שמורה על השארות החלל ריק מאור החסד שלא חזר למלא אותו. והאויר עצמו הוא ממשי ואינו נפרד מה' ית' (ע"פ מ"ש הרח"ו בספ"ב דמבו"ש), והנק' האמצעית שנשארה היא העלם שורש הדין ללא אור החסד שהוא זה שנסתלק לצדדים. וע"י נק' זו נתגשמו הכלים משום שהיה עניין הגבול פועל בדין והאור האין סופי המתגלה באור החסד 'הסתלק'. וממשיך שם וז"ל:

"ואז נמצא שמקום האמצע מה שנשאר חלל אינו חלל ממש אלא מקום ההעלם של הכלים שהיה נעלם שם בתחילה, עכשיו נתגלה בבחינה הנקראת בשם אויר… נמצא שהחלל פירושה לחוד והאויר פירושה לחוד, ולכן אין כפל בלשונו של הרב [שכתב שנוצר חלל ואויר. ד.ל]… ומ"ש אח"כ 'פנוי וריקני' ר"ל פנוי מן האויר [אולי צ"ל 'האור'. ד.ל] של החסד אשר היה שם בתחילה שעכשיו נצתמתם והלך אל הצדדים ולא נשאר במקום החלל כי אם האויר שהוא שורש ההעלם של הדין אשר ממנו נעשו הכלים, ומ"ש הנה כבר היה מקום וכו' ר"ל הואיר ואור החסד העיקרי שהיה מחפה זה השורש של הכלים אשר הם באמצע עכשיו נצתדד והלך אל הצדדים עכשיו נעשה הכנה של מקום שהוא שורש הכלים של העולמות כולם וכל מה שבהם…"   

הרמח"ל בקל"ח פתח כו כותב שהם שני בחינות המורות על אופי המקום הנ"ל ראשית- שהוא בית קיבול ולכן נקרא חלל ושנית- שהוא אוצר בתוכו רושם לכל העולמות שעתידים להתגלות ולכן נקרא אוויר וז"ל:

"וזה המקום נקרא שהוא חלל, חלל ר"ל מה שיש לו בית קיבול לקבל אחרים. וזה ר"ל מדרגה אחת, שבחינתה נותנת שצריכים למצוא בה אחרים סבולים ממנה… [ראה שם שמביא למשל את המלכות. ד.ל] ועם כל זה לא היה חלל לגמרי, כי הרי שורש העולמות העתידים לצאת היה שם בבחינת רשימו, אלא רשימו שהוא כמו אויר, שלא היו העולמות נודעים. ועל כן, אף על פי שהיה בית קיבולה מלא ממנו, היה נקרא חלל לגבי א"ס ב"ה, כי בתחלה לא היה צריך שום שלמות יותר. וכן א"ס המקיף אינו צריך שום שלמות".

[3] אחר שכותב עניין זה, מביא הרב ציור להדגים את העניין, והציור הוא כזה:   וראה מה שכתבנו בהערה 7 בנסיון לתרץ את הציור ובסוף שם בסוגריים מרובעות את דברי הכרם שלמה בעניין הציור הנ"ל שודאי שהוא לא כפשוטו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s