כפילת חצאי הפסוק "אנא ה' הושיעה נא…" ודין חציית פסוקים בכלל

כפילת חצאי הפסוק "אנא ה' הושיעה נא…"

ודין חציית פסוקים בכלל

המנהג הנפוץ וקושיה עליו

המנהג הנפוץ כבר מימי הראשונים[1] הוא שהש"צ אומר "אנא ה' הושיעה נא", והציבור חוזרים אחריו. ושוב כופל הש"צ את חצי פסוק זה והציבור חוזרים אחריו. לאחר מכן הש"צ אומר את חלקו השני של הפסוק: "אנא ה' הצליחה נא" והציבור חוזרים אחריו. ושוב חוזר הש"ץ על חצי האחרון של הפסוק.

ויש לשאול איך מותר לחצות פסוק בלי לסיימו, שהרי שנינו בדברי חז"ל (מגילה כב. ותענית כז:) "דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן". וכך כתב הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו (תשובה שניתנה באתר ישיבה):

"מנהג הוא לשורר ולזמר בקטעים מן התפילה. ממנו נשתרבב מנהג – שלדעת פוסקים רבים הוא איסור גמור – לכפול מילים בפסוק. ממנו נולד מנהג חמור יותר – אמירת חצאי פסוקים (כל פסוקא דלא פסקיה משה, אנן לא פסקינן, תענית כז, ב). אמנם בספר ערוך השולחן  (או"ח סי' שלח ס"ח) כתב קצת ללמד זכות על דבר זה אך סיים וכתב "טוב לפני האלוקים ימלט מזה"!… ביררתי ובדקתי אצל גדולי הרבנים, מכל העדות והחוגים, אין חולק בדבר".

פסוקים נוספים שנוהגים בחצייתם

שאלה זו מתרחבת בעצם על כל פסוק שיש הנוהגים לחצותו:

  • כשהחזן חוזר "ה' אלוקיכם אמת" בסוף פרשת ציצית, והרי הוא רק חצי פסוק.
  • וברמב"ם (יבום ד, ל) בטקס החליצה היבמה מכריזה "מאן יבמי לקחתי" והוא חצי פסוק כנ"ל.
  • בכל תחנון שאחר תפילת עמידה יש שנוהגים לומר יג מידות עד "ונקה" בלי לסיים הפסוק.
  • בקידוש ליל שבת מתחילים "יום השישי, ויכולו.." למרות ש"יום השישי" הוא רק סוף הפסוק.
  • בקידוש ביום שבת יש שנוהגים לומר "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו", והוא לא פסוק שלם.
  • בקדושה, כשאומרים "ברוך כבוד ה' ממקומו" הוא חציית הפסוק מיחזקאל (ג, יב) "ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו".
  • בברכת הלבנה הפסוק "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן" (ע"פ מס' סופרים כ ב), והוא רק חצי פסוק.
  • ובקרבנות שחרית יש הנוהגים לומר "ונשלמה פרים שפתינו" ואינו כל הפסוק.
  • שאומרים בק"ש שעל המטה פסוקי יושב בסתר, ומסיימים "כי אתה ה' מחסי", והוא רק חצי פסוק.
  • ב"ויברך דוד" יש שאומרים "ויברכו שם כבודך" שהוא חצי פסוק בנחמיה ט'.
  • בהטבת חלום אומרים "ה' שמעתי שמעך יראתי" וכנ"ל.
  • יב.    "עבדים היינו" שבהגדה של פסח, וכן "מה העדות והחוקים" וכו' שהם חצאי פסוקים.
  • בהרבה מקומות בתלמוד שמביאים רק חצאי פסוקים הנוגעים לעניין – ולא ראיתי מי שכותב שצריך להשלימם בקריאה.
  • בהגבהת ס"ת יש שאומרים "על פי ה' ביד משה" והוא חצי הפסוק "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה" (במדבר ט כב).

וכנראה שיש עוד.

יש לשים לב שחלק מחציית הפסוקים המוזכרת פה היא מדין התלמוד ולא סתם מנהג[2]. במאמר זה נבחן את הסוגיה הכללית לאור כפילת חצי הפסוק "אנא ה' הושיעה נא", וממנו נלמד על הכלל.

דיון בנוסח המשנה (והרמב"ם)

כבר בנוסחאות המשנה במסכת סוכה (ד, ה) יש שינויים הנובעים ככל הנראה מסוגייה זו. ברוב המשניות הנדפסות מופיע בזו הלשון:

"מצות ערבה כיצד… בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא".

ובמשנה בכתב ידו של הרמב"ם (ע"פ פיה"מ הוצאת מוסד הרב קוק של הרב קאפח) ובעוד כמה כתבי יד, הנוסח הוא:

"מצות ערבה כיצד… בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הושיעה נא".

ב"ה זכינו בדורינו לפרסום כתבי יד עתיקים של התלמוד עוד מלפני תקופת הרמב"ם, ויכולנו לבדוק בהם כיצד נקטו בנוסח המשנה (המופיעה במסכת סוכה מה.). ובאמת בכל כתבי היד העתיקים יותר מהרמב"ם נמצא כגרסת הרמב"ם או שנכתב "אנא ה' הושיעה נא" פעם אחת[3].

ושינויי נוסח אלה באו לידי ביטוי בדפוסי ספר היד החזקה (סוכה ז, כב), יש הוצאות שבהן כתוב כנוסח הנפוץ של המשנה, ויש הוצאות שבהן כתוב נוסחו של הרמב"ם. הרב קאפח מעיר (שם, הערה נד) שברוב כתבי היד שהיו לפניו כתוב "אנא ה' הושיעה נא" פעם אחת, וכך נקט הוא בנוסח זה בהוצאתו. אך תלמידיו בהוצאותיהן למשנה תורה (הרב מקבילי בהוצאת מפעל משנה תורה, ובאתר מכון ממרא) וכן ב"יד פשוטה" של הרב רבינוביץ' – נקטו כנוסח המשנה בכתב היד של הרמב"ם.

נראה שהדעת נוטה לומר שלפחות לשיטת הרמב"ם בבחירת נוסח זה למשנה אין בעיה לכפול הלכה למעשה את חציו הראשון של הפסוק. אך יש לפקפק בזה (קצת בדוחק), משום שנראה שגם מנוסח הרמב"ם אין ללמוד הלכה ברורה, משום שייתכן נקיטת המשנה לשון "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הושיעה נא" ללא נקיטת החלק השני של הפסוק אלא בא בגלל רצון לקצר, וכוונתה שנגיד פעמיים את הפסוק אנא ה' הושיעה נא בשלימותו. כאילו כתבה "אנא ה' הושיעה נא…, אנא ה' הושיעה נא…". וצ"ע בזה. עכ"פ בלשון חז"ל אין לנו בנתיים הכרעה.

מדרשים מפורשים על חציית הפסוקים בהלל

הנה מצינו בדברי חז"ל שעמ"י חילקו פסוק זה ועוד פסוקים. וכל חלק בעם קרא חצי פסוק בלי להשלימו כלל וז"ל (שוח"ט קיח):

"אנשי ירושלים אומרים מבפנים אנא ה' הושיעה נא, ואנשי יהודה אומרים מבחוץ אנא ה' הצליחה נא, אנשי ירושלים אומרים מבפנים ברוך הבא בשם ה', ואנשי יהודה אומרים מבחוץ ברכנוכם מבית ה', אנשי ירושלים אומרים מבפנים אל ה' ויאר לנו, ואנשי יהודה אומרים מבחוץ אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, אנשי ירושלים אומרים מבפנים אלי אתה ואודך, ואנשי יהודה אומרים מבחוץ אלהי ארוממך, אנשי ירושלים ואנשי יהודה פותחין פיהם ומשבחין להקב"ה ואומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

הנה נראה ברור מדבריהם שכך היו נוהגים, וחז"ל לא העירו על כך שיש בסדר זה משום איסור חציית פסוקים שמשה לא פסקם. ובכל זאת יש להסביר את מנהגם ע"פ מה שקבעו חז"ל ש"שומע כעונה" (כדכתב הר"ן)[4], דהיינו שאם האחד אומר חצי פסוק והשני את חציו השני אין בכך בעיה, מפני שמקשיבים בשתיקה ומכוונים וזה נחשב שאמרו את הפסוק בשלימותו[5].

אופן אמירת פסוק זה בהלל ע"פ הגמרא

מובא בגמרא (סוכה לח:):

"הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והן אומרים אנא ה' הושיעה נא מכאן שאם היה קטן מקרא אותו עונין אחריו מה שהוא אומר הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והן אומרים אנא ה' הצליחה נא מכאן שאם בא לכפול כופל הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ה' מכאן לשומע כעונה".

לפני שאנו נכנסים למה שהגמרא לומדת מאופן הקריאה ('מכאן שאם…') נעמוד על ביאור פשט הדברים. כשחיפשתי על סוגיה זו מצאתי ששאלה זו נשאלה בהרבה מקומות וענו עליה הרבה חכמים. אך כולם ענו תשובה אחת – בסוכה לח מפורש שיש לחזור על חצאי הפסוקים. אך במחילת כבודם נראה לענ"ד שיש טעות בדבריהם. הגמרא לא אומרת שהחזן יחזור פעמיים על חצי הפסוק, אלא שהחזן קורא את החצי הראשון, שותק וממתין שהציבור יקראו אותו גם הם ואז הוא קורה את החצי השני של הפסוק. ויוצא שהחזן אומר פסוק שלם אך מפסיק באמצעו לכמה שניות עד שהציבור יסיימו לחזור אחריו, ולא מבואר בגמרא זו כלל מה שנוהגים כיום – שהחזן עצמו אומר פעמיים את החצי הראשון של הפסוק ורק אח"כ עובר לומר פעמיים את החצי השני. ונראה מסידורי הגאונים שסברו כך, שלא מופיע בסידוריהם שהחזן כופל חצאי פסוקים, אלא כמו שכתבנו: הוא אומר את החצי הראשון והקהל חוזרים אחריו ואז הוא אומר את החצי השני וכנ"ל:

סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר ראש חודש:

"ומקרא שליח צבור אנא ה' הושיעה נא, ועונין אחריו מה שהוא אומר. ועוד, אנא ה' הצליחה נא. ועונין אחריו מה שהוא אומר”.

סדור רס"ג הגדה של פסח:

"אנא ייי הושיעה נא אנא ייי הצליחה נא… וכשאמר אנא ה' הושיעה נא יענו אנא ה' הושיעה נא וכשאמר אנא ה' הצליחה נא יענו כמו כן אנא ה' הצליחה נא…”.

אם כן, נראה שגם דברי הגמרא וגם הגאונים מורים לנו על המנהג של חציית הפסוק אך לא על חזרה על חצי הפסוק.

הסבר דברי התוס'

עוד מצאתי שאחד הרבנים המשיבים הביא שהמקור הקדום לכפל חצאי פסוק זה הוא מהתוס' (סוכה לח: ד"ה הוא אומר), אך קריאת דברי התוס' תברר לנו שדבריו בטעות יסודם. וז"ל התוס' בשלימותם:

"ואף על גב דאמרינן במגילה (דף כב.) אין מפסיקין בפסוק אלא לתינוקות הכא שאני שאמרוהו שני בני אדם כדאיתא בערבי פסחים (דף קיט.)".

התוס' מעירים על הגמרא ולא על המנהג. ושאלתם היא, איך יכול החזן לומר חצי פסוק ולהמתין יותר מכדי דבור עד שממשיך את חציו השני, שהרי זה הפסק בפסוק שלא פסקו משה. ועונים התוס' שפסוק זה הוא פסוק מיוחד, ורק מפני שאת חציו הראשון אמרו אחיו של שמואל ואת חציו השני אמר דוד המלך אז כל חצי פסוק נחשב לפסוק בפני עצמו שאפשר לחצותו. וז"ל הגמרא בפסחים (קיט.):

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אודך כי עניתני – אמר דוד, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה – אמר ישי, מאת ה' היתה זאת – אמרו אחיו, זה היום עשה ה' – אמר שמואל, אנא ה' הושיעה נא – אמרו אחיו, אנא ה' הצליחה נא – אמר דוד, ברוך הבא בשם ה' – אמר ישי, ברכנוכם מבית ה' – אמר שמואל, אל ה' ויאר לנו – אמרו כולן. אסרו חג בעבתים – אמר שמואל, אלי אתה ואודך – אמר דוד, אלהי ארוממך – אמרו כולן".

אנו רואים בגמרא זה עוד פסוקים שחציים נאמר ע"י אדם אחד והחצי השני ע"י אדם אחר, ולכאורה גם את פסוקים אלה אפשר לחצות. אך הקישור של תוס' נראה קצת רחוק, שהעובדה ששני בני אדם הרכיבו פסוק אחד לא מלמדת שיש להחשיבו כשני פסוקים ומניין לתוס' דבר זה?

יוצא איפה, שהקושיה המרכזית חלה לא רק על המנהג הנהוג כיום, אלא בכלל על ההפסק בין חציו הראשון של הפסוק לחציו השני, בזה דברי תוס' כן מובנים. אם כן עלינו לבחון את דברי הגמרא והכלל העולה מתוכם ש"כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן".

מקור איסור חציית פסוקים והסברו

במסכת מגילה (כב.):

"דתנן: ביום הראשון בראשית, ויהי רקיע, ותני עלה: בראשית – בשנים, יהי רקיע – באחד. והוינן בה: בשלמא יהי רקיע, באחד – דתלתא פסוקי הוו, אלא בראשית בשנים? חמשה פסוקי הוו, ותניא: הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים! ואיתמר עלה: רב אמר: דולג, ושמואל אמר: פוסק. רב אמר דולג, מאי טעמא לא אמר פוסק? קסבר: כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. ושמואל אמר: פסקינן ליה. – והא אמר רבי חנניא קרא: צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול, ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשויין! – התם טעמא מאי – משום דלא אפשר, הכא נמי – לא אפשר”.

הברייתא מלמדת שאת פרשיית בראשית שמונה חמשה פסוקים יש לקרא בשני עולים. והתקשו האמוראים כיצד אפשר ששני אנשים יעלו לפרשייה של חמשה פסוקים, הרי אסור לפחות משלושה פסוקים לכל עולה. ונחלקו בפתרון בעיה זו, רב סבר שיש לעולה השני לקרא גם את הפסוק האחרון שקרא העולה הראשון, וכך יוצא שכל עולה קורא שלושה פסוקים. אך שמואל סבר שאין לקרוא את אותו הפסוק פעמיים אלא שיחצו את הפסוק השלישי, את תחילתו יקרא העולה הראשון ואת סופו יקרא העולה השני וכל חצי כזה יחשב לפסוק, ויוצא שכל אחד קורא שלושה פסוקים (שתים וחצי באמת). הגמרא מסבירה ששמואל לא סבר שיש איסור לחצות פסוק שלם (מותר להפסיק בקריאה רק איפה שיש לנו מסורת ממשה שיש הפסק ונגמר פסוק, והוא רק במקומות שיש "סוף פסוק"). הגמרא מביאה חיזוק לדעת רב מרבי חנינא הגדול שהתיר לחצות פסוקים רק בשביל לימוד מקרא של תינוקות של בית רבן והטעם שהתיר – משום שלא אפשר.

יש כמה נקודות בדברי הגמרא שיש לשים לב אליהם. הראשונה היא שהאיסור מתייחס לפסוקים מתורת משה ולא מנביאים וכתובים כלל. הנקודה השניה היא שנראה שאיסור זה הוא מתקנת חכמים, וכשהוא בא בניגוד לדין תורה של "ושיננתם לבניך" אפשר להתירו. וכך גם מדוקדק בלשון הגמרא "צער גדול היה לי… ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות… משום דאי אפשר", ורש"י פירש:

"צער גדול – הרבה טרחתי וחזרתי עליו שיתיר לי לפסוק הפסוק לשנים לצורך תינוקות שלומדים לפני, שאינן יכולין לקרוא פסוק כולו".

ומה היה צריך לטרוח? שאם היה פתח להתיר היה מתיר ואם לא היה פתח לא היה מתיר, ומה מועילה ההטרחה לשאול אותו את אותה האלה הרבה פעמים? אלא שנראה שרבי חנינא הגדול רצה לראות עד כמה איסור זה של חציית הפסוקים מונע חיוב דאורייתא של תלמוד תורה, וכשראה שחנניה חזר על הדבר והדגיש שאי אפשר בלימוד התינוקות בלי ההיתר, מצא את הפתח. אך אם לא היה חוזר שוב ושוב על שאלתו ועוזב אותו אחר פעם אחת שאסר לו כנראה שההיתר לא באמת היה נצרך והאיסור לא היה דוחה חיוב דאורייתא, ומשהבין שהאיסור דוחה את החיוב הבין שיש להתירו.

ועוד נקודה שלישית שיש ללמוד מדברי הגמרא היא שאיסור חציית פסוקים מדבר רק על לימוד קריאה בתורה ושינון הפסוקים, ובשאר מקומות אין איסור זה נזכר.

הלכה למעשה

לעניין פסוק אנא ה' הושיעה נא שבהלל, נראה שהמנהג הקדום הוא שהחזן אומר חצי פסוק ראשון והקהל חוזר על חצי זה, והחזן אומר את החצי השני של הפסוק והקהל חוזרים גם עליו. ולא כמו שנוהגים כיום.

בכל אופן נראה שאין איסור לחצות פסוקים מנביאים וכתובים. וגם פסוקים מהתורה אסור לחצותם רק כשלומד בדרך קריאה ושינון דהיינו שמתעסק בתורה שבכתב[6]. וכן הסכימו ראשונים ואחרונים רבים, ראה אסופה שלהם בילקוט יוסף (תפילה ב סימן קלז הערה יז).

אך אם אדם רוצה להשתמש בביטוי מהתורה לא צריך להביא את כל הפסוק וכן בתוך התפילה וכדברי שבח והלל ושירה וכדו' יכול לחצות אף את פסוקי התורה. וכמו שאנו רואים רבנים גדולים המדברים ודורשים וחורזים בדבריהם חצאי פסוקים המשתלבים בדבריהם ע"ד המליצה והצחות, ודבר זה ראוי ומבורך. וכן המנהג הנהוג כיום בכפילת חצאי פסוק "אנא ה' הושיעה נא" אינו סותר את ההלכה מהתלמוד, שבדברי שיר ושבח אפשר לכפול ולשלש ולחזור על מילים ואין בזה כל איסור כמו שכתבנו.


[1] וכבר בימי הראשונים נהגו כך. וז"ל שו"ת הריב"ש (עב): "…וכן אנא ה' הצליחה נא, אף על פי שאין בו נענועין, כופלין אותו; דמה הפרש בינו ובין הושיעה נא שלא לכופלו?… ובכל המקומות שראיתי, כן נהגו לכופלו, בין בימים שיש בהם לולב, בין בזולתם". מבואר שלכל הפחות כבר מתקופת הריב"ש נהגו העם להתייחס לשתי חלקי הפסוק כשני פסוקים נפרדים. ולכן הוא דן בחזרת כל אחד מהחלקים בנפרד.

[2] כמעט על כל דוגמא המובאת ברשימה זו יש שערערו ופסקו לקרא את הפסוק בשלמותו. דבר מעניין הוא שלפי מה שבדקתי אף פעם זה לא עקבי, דהיינו שמי שערער על אמירת חצי פסוק במקום אחד לא ערער על שאר המקומות, ראה למשל בשו"ת יכין ובועז (ב, ב): "יש מי שאומר שבסיום ק"ש, יש להתחיל מראש הפסוק, להשלים רמ"ח תיבות, משום דאמרינן בגמרא כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה, ואיך נפסוק אנחנו הפסוק לחזור רק אני ה' אלהיכם אמת, ולעבור על דברי חכמים שאמרו כל פסוקא וכו', ואף שלא חסר רק שלש תיבות להשלים רמ"ח, מ"מ בכלל מאתים מנה, וכן היו נוהגים אדוני זקני הרשב"ץ ואדוני אבי הרשב"ש, וא"ח רבי צמח, כשהיו עוברים לפני התיבה בסיום ק"ש היו מתחילים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם".

[3] ראה כאן. וכל הגרסאות הבודדות שבהם מופיע "אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא" הן מאוחרות מהרמב"ם.

יש גם מדרשים בהם מופיע עניין זה. למשל ויקרא רבה אמור ל, ה (וילנא, מופיע כגרסת הרמב"ם), פסיקתא דרב כהנא כז (מנדלבוים, "אנא ה' הושיעה נא וגו'"), שוחר טוב יז (בובר, "אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא"), ילקוט שמעוני תהלים תשג ("אנא ה' הושיעה נא" פעם אחת). וגם בהקשר לנושא אחר: אוצר המדרשים אייזנשטיין 370 ("וכשבקש יהושע את משה רבו ולא מצאהו היה בוכה ואומר אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הושיעה נא") ועוד הרבה. וגם במקורות אלה יש לעיין ולדבוק את מקורותיהם.

[4] ז"ל הר"ן (על הרי"ף סוכה יט.): "הוא אומר אנא ה' הצליחה נא. והם שומעים ואח"כ עונין סימן זה החזיקו לדעת שהרוצה לכפול קצת פסוקים שבסוף ההלל כמו שנהגו עכשיו כופל כמו שזה נכפל שהרי שומע כעונה כדלקמן ואלו שומעין ועונין ה"ז כפילה". וב"ה וב"ש כתבתי סברה זו לפני שראיתי דבריו.

[5] וע"פ תירוץ פשוט זה נופלות כמה קושיות הפוסקים על חציית פסוקים רבים בתפילה באופן זה. ראה למשל עלי תמר על הירושלמי (מגילה פרק ד) וז"ל: "והנה מלבד הנ"ל יש עוד כמה פסוקים שאנו פוסקים בתפלה כמו הפסוק יהללו את שם ה' בהכנסת ס"ת לארה"ק שהקהל עונה חצי פסוק השני הודו על ארץ ושמים. כמו שהעיר ע"ז הרוקח סימן שי"ט בסופו. וכתב עוד וגם ברכת המילה אומר הש"ץ הודו לה' כי טוב והקהל מסיימין כי לעולם חסדו עיין שם. וכן בתפלת שמ"ע בר"ה בפסוקי שופרות ה' צבאות יגן עליהם באמצע פסוק…". והמדקדק יראה שכל הדוגמאות הנ"ל מתורצות בתירוץ זה.

[6] וראה עוד טעמים רבים להיתר בפסקי תשובות (או"ח נא, יט) ותמצא שטעמים רבים שהובאו בדבריו אין להם יסוד בדברי חז"ל שהובאו במאמרינו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s