אם משלי הנביאים חז"ל והמקובלים הם משל בעלמא או מציאות ממשית

עיקר הדיון והמקורות ידברו על דברי המקובלים אבל לדעתי הוא הדין לדברי הנביאים ודברי חז"ל.[1]

בתחילת לימוד חכמת האמת בהקדמת הספרים הרבים בחכמה זו מודגשת האזהרה הנוראית והמהדהדת באזני כל לומד 'סכנת הגשמת המושגים'.[2]

וכך הזהיר הרמ"ק בספר אור נערב חלק א' פרק ו':

"שלא ראו אור הפלפול מימיהם ולא נגה אורו עליהם וקלקלו השורה, ואחזו להם דרך הנמשל בחכמה הזו עד שקרובים לטעות לדמות להם גשמות בדברים העליונים…וקרה להם ענין זה מפני שלא שמשו כל צרכם ונמשכו אחר פשוטי המאמרים, וחשבו להם כי הדברים אינם על דרך משל ולא ירדו לעומק הסברא"

בחלק ג' פרק א':

"צריך שיהיה מורגל בפלפול בעומק, כדי שיהיה מורגל ויוכל להפשיט המאמרים מהמשלים ובזה יגיע אל המכוון בחכמה זו"

והרח"ו בעץ חיים שער ה' פרק א':

"והנה אע"פ שאנו מכנים וקוראים כאן כנויים… – אינו רק [= כוונתו 'אינו אלא רק'] לשכך האזן לשיובנו הדברים, לכן אנו מכנים כנויים אלו במקום גבוה כזה…מאריך אנפין ולמעלה אין שם בחינת פרצוף כלל, רק לשכך האזן אנו מכנים כנויים אלו"

בריש שער הקדמות:

"דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף… וכל הדמיונות והציורים האלו, לא מפני שהם כך ח"ו אמנם לשכך את האוזן לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחניים בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי לכן נתן רשות לדבר בבחינת ציורים ודמיונים…"

ור' יוסף איגרס בספרו שומר אמונים דף י':

"הכל הוא משל ודמיון וכמו שכתב האר"י זל בתחילת ספר כנפי יונה… אבל אתה חכם לטהר רעיוניך ומחשבותיך ולידע שלמעלה אין שום דבר גשמי ח"ו…"

בספר התניא שער האיחוד והאמונה פ"ז :

"שגגת מקצת החכמים בעינהם ה' יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו עניין הצמצום המוזכר שם כפשוטו שא"א כלל לומר עניין הצמצום כפשוטו"

(וראה דברינו בהערה 'צמצום כפשוטו או לא')

וכן בסוף ספר דרך תבונות לרמח"ל עם ביאור דעת לנבון מביא בשם הר"ח מולוז'ין שאמר בשם הגר"א:

שכתבי האריז"ל כולו רק משל ואמר על הרמח"ל שידע הנמשל של כתבי האריז"ל.

ומפורש בנפש החיים שער ג' פ"ז:

"מודעת, שכל כתבי האריז"ל בנסתרות משל הם"

וכן הרב קוק בהסכמתו לספר אמונת ה'

"א"א לדברים נשגבים כאלה כ"א עפ"י משל וחידה…"

וכן בעוד ספרים והקדמות לזו החכמה שחוזרים שונים ומזהירים על זה שלא נבין הדברים כפשוטם לטעות בהם בשטחיות מסוכנת ורדודה.

ברם, בדבר זה, גם יכולים הלומדים לטעות ובעל הלשם בא והזהיר לכיוון השני וז"ל בספר הדעה, חלק א', דרוש ח',דף נ"ז ע"א:

"כי כל הגילויים שבאידרא,שהם עצמן עיקר דברי האריז"ל, אין בהם שום מראה ודמיון כלל וכו' אלא שהם מציאויות גמורים אמיתיים מקויימים לעולמי עד, מעת שהאצילו המציא אותם המאציל יר"ש ומתלבש ומתייחד בהם כנ"ל וחלילה לחשוב בהם סברות אחרות ולומר הסברים והשגות במהותם… הגם שספרי הרמח"ל ז"ל הם יקרים למאד ויש בהם רוב פנינים וזהב מופז הרבה וכל ספריו אשר בידינו עד היום הם כמעט כולם נתחדשו וניתנו לדפוס על ידי השתדלותי וכו'   עכ"ז הנני אומר שכל מה שהרכיב הרמח"ל את דברי הזוה"ק והאריז"ל בחזון הנבואה וע"ד שכתובו ביד הנביאים אדמה והעמיס עליהם מראות ודמיונות הנה אין דעתי נוחה מזה כלל כי לא אשתמיט שום אחד מהראשונים והאחרונים לומר כזה ואין דברי הזוהר והאריז"ל סובלים את דבריו בזה כלל"

וכן כותב הרב שריה דבליצקי בספר ארי במסתרים עמ' י"ח:

"היו כאלה שרצו לייחס דברים כאלה גם לרבנו הגדול הגר"א זצ"ל על יסוד כמה מלים שמצאו במכתב בן אחותו של הגר"ח מוולאזין זצ"ל הגאון המקובל ר' אברהם שמחה מאמסיצלב זצ"ל הנדפס לאחרונה בספר דעת תבונות בני ברק תשל"ג ע' רלו ששם כתב כי הגר"א ז"ל אמר שכתבי האריז"ל הוא כולו רק משל דברים כעין אלה נכתבו גם בליקוטים שבס"ס ספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א משם הגר"א בעצמו לכן מדברים דרך משל ואינן מבינין כלל למעשה לא מצאו כאן שום מציאה כי מלים כאלה ממש נמצאים גם בכתבי האריז"ל ובדברי הרש"ש זי"ע והמהרח"ו זצ"ל למרות שבשער ההקדמות דף ה' ע"ב והועתק משם לע"ח שער א' ענף ד' "היות שפשוט הוא שאין שם למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפשים שם כלל וכו'"  ע"כ דברים המראים להדיא על קיום מציאויות רוחניות, הרי למרות זה, כתב בעצמו שם בדף ל"ו ע"ב דמן הי"ס ולמטה אפשר לדבר רק דרך משל ודמיון וגם הרש"ש בע"ח שער ל"ז פרק ב' כתב כי דברים אלו אינן כפשוטן אבל אמיתות ענינים אלו ידעתי דלית מחשבה תפיסה ביה כלל ואם היה אפשר להבין האמיתות לא היה מקום להקשות הרי לנו שלא קיימת סתירה כלשהיא כלל בין המושג מציאות רוחנית ובין המונח משל רבנו בדבריו שם בדף נ"ו ע"ד מאריך בזה לפרש איך מתקיימים שני המקראות ומה שנזכר באיזה מקומות כי כל הענינים הללו אשר באצילות הוא רק בדרך משלים כותב הוא הכוונה הוא לפי תפיסתנו בענינים הללו כי ודאי הוא שאין ערך ודמיון כלל למציאותם האמיתי אשר בהם להשגתנו ותפיסתנו אשר בזה."

הרב חרל"פ, חלק על בעל הלשם בהבנת הרמח"ל, מי מרום על שמונה פרקים להרמב"ם דף קצ"א:

"כאן מקום להעיר ע"ד אמת במה שנמצאים כאלה הרוצים לתת הסברים על בחינות הנאצלים ומסלקים מהם מציאות אמת והם תועים מדרך בינה מהפכים דברי אלקים חיים לעשות מקבלה פילוסופיא ואפילו הרמח"ל ז"ל וזי"ע שמכנה את כל המידות בשם הנהגות ח"ו להוציא לעז על צדיק שסילק את המציאות מהספירות חלילה אלא שכמו שהמקובלים הקודמים כשרצו להחלץ מציורים גשמיים כינו אותם בשם אורות וראה הרמח"ל שנמצאו עוד סכלים כאלה אשר דימו שהכוונה על האש והשלהבת ותעו בדרך תועים ע"כ ראה הוא לכנות אותם בשם הנהגה שזה ודאי לא יגשמו אבל ודאי שלא שלל המציאות האמיתית שלהם וח"ו לטעות בזה"

הרב יוסף לייב זוסמן תלמיד הרב חרל"פ בספרו מבחירי צדיקיא עמ' קע"ב:

"ושמעתי מפה קדשו של מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל שבזמן שהלשם כתב כל זה על הרמח"ל אז נזדמן הראי"ה קוק זצ"ל בביתו של הלשם וראה מה שכתב והתפתח בינהם ויכוח חריף בעניין זה והלשם הושפע מדברי הראי"ה זצ"ל וקצת המתיק את לשונו."

ובאמת מצאתי בלשם חלק הביאורים ח"א הקדמה לענף ב' אות א' שהוכיח את הטועים ולא הזכיר את הרמח"ל כלל.

ובאמת מעיד הרב הנזיר בקול הנבואה עמ' ריט על הרב קוק:

"וכן מרן הרב זצ"ל[3]… שאין לקחת הדברים כפשוטם אלא הכל רמזים למפעלות ה' בעולמים רוחניים וסוד ההנהגה."

לכאורה ק"ק, שאומר פה הרב קוק שהכל רמזים, והרי אצל בעל הלשם ניסה לישב את דעת הרמח"ל, שוודאי הכל נמצא וקיים. ומתורץ, לפי מה שראינו אצל הרב חרל"פ וכן אצל הרב שריה דבליצקי שכתב וסיכם דבר זה:

" לא קיימת סתירה כלשהיא כלל בין המושג מציאות רוחנית ובין המונח משל"

וכן דעת הרב קוק מבוארת יפה בפנקס ג' אות ל"ד וז"ל:

"אבל הטעם שלא יהיו משלים לבד רק עניינים פנימיים ואמיתיים אמר שכך נראה בדרך מראה הנבואה באופן זה כפי הערך הראוי לאלו הדברים בענייני הנשמה… עכ"פ למדנו שהלימוד כפשטא בחכמת הקבלה הוא לימוד גדול וקדוש מביא לחכמה והצלחה רק שיהיה בשמירת התנאים מבריחת הגשמות והפירוד והריבוי ח"ו… אבל עיקרי הדברים המה דברים המפורשים שבאו בקבלה והמה יסודות חזקים שלא ימוטו. ולא שיהיה אפשר להטותם לכל צד כדרך משלים כי המה עניינים אמיתיים וחזקים יותר קבועים מכל המציאות…כמו שמעשה המצוות התלויים על האצילות המה כפשטן ושורשיהם למעלה ה"נ הן כיוצא בהן."

וכן באורות התחייה ס' ס"ז כתב:

"..שכולם הם מצויים ממשיים"

לימד מו"ר הרב יצחק חי זאגא שבפסקה זו באורות התחייה פסק הרב קוק כבעל הלשם. ובספרו צמאון לאל חי (על אורות התשובה פרק ז פסקה ה) כתב כך:

"כותב לנו מרן הרב קוק- 'הנני רואה איך העוונות הם עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר האלקי, הזורח ברב זהרו על כל נשמה והם מחשיכים ומאפילים את הנשמה'.

מדגיש לנו הרב באופן יוצא דופן- 'הנני רואה' שכך הם הדברים, כדי להמחיש לנו כי מדובר באור ממשי מציאותי, ולא בדמיונות ופנטזיות בדבר 'אנרגיות' וכדומה. זהו אור, שמי שזכה להתעלות למדרגת ראייה מקודשת יכול ממש לראותו…"

יוצא לנו, שכל עניינים רוחניים וגבוהים הם ממשיים וקיימים, אבל, משום שאין לנו תפיסה בהם כגשמיות המוכרת לנו, נצרכנו למשלים, והמשלים של הזוה"ק ושל האריז"ל הם מדוייקים ומכוונים לעניינים הללו בתכלית ההתאמה, כלבוש לנשמה, והמשל, הוא לא משל גרידא, אלא משל הקשור עם הנמשל כנשמה הקשורה בגוף ופועלת בו ממש. ושאלתי את הרב אריה שפירא, בקיא גדול בכתבי רמח"ל והגר"א, על פולמוס זה של הלשם, ואמר לי, שהוא תמהה עליו מאוד, שהרי הרמח"ל עצמו מסביר את דבריו, בויכוח חוקר ומקובל, וז"ל סימנים ס"ג- ע"ד (בדילוגים):

"חוקר: …אך עדיין נשאר לי קושיה גדולה על מציאות רוב הדרושים הנדרשים בחכמה זו כי הם מגשימים הדברים הגשמה רבה… וזה אי אפשר כי כשמדברים בכוחות הרצון העליון אין שייך לומר דברי גשמיות… ואם תאמר שהם משלים נמצאים כל הדרושים משל ומליצה ואינם שום אחד מהם דברים כהוויתם ולמה זה נאבד טרחא במשלים?

מקובל:אינם משל ודאי… אף אני אומר לך שכללות ראיית הכבוד העליון לפי הדמיון הנבואי הוא כל עניין הספירות והפרצופים ומה שקצרו הנביאים פירשו החכמים והנביא שיראה לו הקב"ה מרכבתו יראה כל המוזכר בדברי רשב"י ז"ל ומפרשיו, וכל הנזכר בפרקי היכלות וכל הדומה להם. על כן אינם משלים דרושי החכמה הזאת כי אמת הם והיינו הם כל מה שנראה לנביאים בראותם כבוד עליון ומרכבותיו. אך זה ידענו שכל מה שרואים הנביאים הוא בדרך דמיוני והם עצמם יודעים האמת בזה."

ואולי, מה שבעל הלשם לא ראה, זה מבואר בכתבו בספר הדעה שם:

והגם שלא זכיתי ללמוד את ספריו ולא הסתכלתי בהם אלא מעט מן המעט"."

בשביל לסבר עוד קצת את האוזן ולהבין באמת עניין המשלים ומראות הנבואה בתורה, נביא כמה מקורות בקצרה, אורות הקודש , חלק ב, עמוד שצג:

חכמת האמת מלמדת אותנו את האחדות העולמית, את הצד של השיווי שיש למצא בהויה כולה, עד למעלה למעלה, לדמוי הצורה ליוצרה, ואיך ללכת בדרך אורה זו בלי מכשול, הגשמיות והרוחניות, הציור והשכל, השפל והנישא, איך הם כולם תואמים, מתאחדים, ומוקשים, ועל כולם את הערך של הופעת החיים שלנו ביקום, ביצירה כולה, רוח האדם בעילויו, על ידי הברה צלולה והתנשאות רצון מטוהר וגמור, המתנשא לבוא עד לכדי השלטת רצונו על ההויה מפני עוזו וחשיבותו של ראשון.

אגרות הראיה , אגרת מ':

על דבר הגדות הא"ר, ע"פ רוב, צפונות בהן שיטות שלמות ובקורת אדירה על כל הרע והכיעור שבמהלכי ע"ז וכל אביזרהא, שדוקא בצאתם ממסגר צר ודחוק מאד של אגדה תמוהה הרבה תוכל להיות מוארת כל צרכה. וכך הוא טבע העיון של הדברים הנסתרים, אבל לא נכתבו מעולם דברים כאלה במגמה טנדנצית, להגיע על ידה לאיזה תכלית מכוונת… וכל תכנן של האגדות הטהורות והקדושות הנן העתקה נאמנה[4] של חזיון הנפש בעולמה הפנימי, שזהו השפה שלה בטבע, והאמת המעשית יוצאת ע"פ קלסתר שלה ונותנת להחכמה את עבודתה, לכלול ולחבר את שני העולמות הללו יחד ביחודא שלים.

נספח: שכתוב הערה משיעור בע"פ של הרב י"ט (לא מוגהה)

וויכוח במקובלים: האם הכל משל?

כשכתוב אורות העיניים זה כדי לתת לנו אפשרות ללמוד מבשרי אחזה אלוק'? זה משל שאין באמת קשר בין עיניים שלנו לבין אורות העיניים? זה משל המנותק מהנמשל? האם המושגים הגשמיים באים רק כדי לתת לנו תפיסה לא אמיתית בעניינים הרוחניים?

אם אני מבין שהכל משל אז יש חיוב להפשיט כל מושג כזה ממציאות ולנסות לחפש לו משמעות רעיונית, פילוסופית. לכאורה אם אתה נשאר עם המשל אז אתה טיפש. אם אתה מכוון בכוונות הרש"ש בלי להסביר מה כל שם אומר ואיזה הסבר יש לו בהנהגת ה' וכדו' אז אתה טיפש.

לפי דעה זו הרבה אומרים ומבינים שהחסידות היא הנשמה של הקבלה. כאילו כתבי האר"י הם חיצוניים והחסידות ידעה איך לפרש את המהויות שלה. כך גם לגבי כתבי הרמח"ל וכן לכתבי הרב קוק וכדו'.

לפי הרמח"ל האר"י קיבל אישור לגלות רק את המשל והמגיד של הרמח"ל נתן לו אישור לגלות גם את הנמשל (כך מובא באגרות הרמח"ל). עד כדי כך שהגר"א חשד במרח"ו שלא הבין את הנמשל.

זו חלוקה שעושים בישיבות המקובלים בין הקבלה האשכנזית לספרדית. הספרדים התעסקו במשל ולא ניסו לפתח את הרעיונות והנמשל (גם אם יש מידי פעם רעיון כזה או אחר, זו לא הייתה המטרה), והאשכנזים תמיד ניסו להבין את המהות כל הפירושים האשכנזים מכוונים להבנת הנמשל, כדוגמת בעל הסולם, חסידות, הרב קוק רמח"ל וכדו'.

אך זו הבנה מאוד מצומצמת, צריך להבין שכתבי האר"י הם שלמים מהבחינה הזו, הוא גילה את הכל. זה שאנו לא מבינים יותר מידי זה לא אומר שזה רק משל. כמו שנבואה מדברת על סיר נפוח זה לא אומר שצריך לחפש את המשמעות הפנימית, אלא זו צורת ההתגלות הממשית של הנבואה, יש קשר יחיד בין הסיר נפוח לבין החזיון הנבואי, זה לא רק סיפור דמיוני שהנביא נעזר בו להמשיל לנו מה הוא ראה. אלא הוא ראה סיר נפוח! מה זה אומר לנו? כנראה שלא נבין עד שנהיה נביאים ממש.. אך צריך לזכור שפירושים שונים לנבואות ולכתבי האר"י מורידים מהערך הנבואי של הגילוי והופכים אותו לבר השגה לכל אחד שלומד הורדנו את הנבואה והקבלה ובר תפיסה אוניברסיתאית. לא! רק מי שזיכך עצמו ומתעלה במדריגות הקדושה יכול לתוס יותר ויותר את החזיון דרך הביטויים פרצוף, עין, יד ה', אף ה', לא כמשל אלא כחזיון נבואי ממשי.

כשכתוב עיני ה' זה אמיתי! זה לא משל! מי שמביט בשם קודש או מבטא את שם ה' בשפתיו8 הוא פועל! לכן גם לעמי הארץ יש איסור לבטא את השם גם כשלא הבינו את המשמעות הרעיונית פילוסופית שלו!

דברים אלו מתבארים בדברי הרש"ש (ח' ע"ג) על דברי הרח"ו:

אמנם צריך להבין ענין עליות אלו לפי משמעות פשט הדברים אעפ"י שאינם כפשוטם שיש בהם סודות נעלמים הנה מתוך פשטם אפשר להבין מעט מסודם אעפ"י שאין לסודם דוגמא עם הפשט כי הם סודות נעלמים עמוק עמוק (ע"ב) לית מחשבה תופסת בהם כ"ש דיבור אלא שדברה לתורה כלשון בני אדם

מדברים אלו בנתיים ניתן ללמוד את השיטה הראשונה שהצגנו. אך המקור שהביא מהמהרח"ו מלמד אותנו את כוונתו האמיתית:

וכנזכר בסוף ההקדמה ראשונה משער ההקדמות וז"ל ואמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח בגוף חלילה וכל הדמיונות והציורים אלו לא מפני שהם כך ח"ו אמנם לשכך את האזן לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחניים בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי לכן ניתן רשות לדבר בבחי' ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט בכל ספרי הזוהר וגם בפסוקי התורה עצמם כלם כאחד עונים ואומרים בדבר הזה כמש"ה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ עיני ה' אל צדיקים וישמע ה' וירח ה' וידבר ה' וכאלה רבות. וגדולה מכולם מש"ה ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה וגו' ואם התורה עצמה דברה כך גם אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה עם היות שפשוט הוא שאין שם למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפסים שם כלל

יש עולם ששמה כולו אורות אבל האורות האלה אתה לא יכול לתפוס אותם שם אבל פה אתה יכול לתפוס אותם, ז"א שהמושגים באר"י פרצופים וכדו' על ידם אני כן יכול לתפוס אותם. על כן בוודאי זה עולם מופשט אך הוא חייב להתגלות דרך לבוש המושגים המגשימים הללו כדי שתהיה אפשרות לתפוס אותו. אני תופס אותו דרך ההגשמות הללו לכאורה, אני לא יכול לתפוס אותו למעלה בלי ההתגשמות הזו והביטויים הגשמיים. עיני ה' זה לא משל! זה לא בגלל שאי אפשר לדבר במושגים אחרים אלא שזו הצורה המדוייקת לתפיסת העניינים הללו. זה הביטוי האמיתי שלהם. הכל זה אמיתי! זה לא משל מנותק שבא להסביר איזה מושג שאין לנו השגה בו, אלא זו ההשגה בעולמות הרוחניים עצמה.

וכמש"ה כי לא ראיתם כל תמונה וכאלה רבות.

פסוק זה מזהיר על עשיית ע"ז. לכאורה הפשט של הפסוק שהוא מביא הוא לא מובן, שהרי אם הם לא ראו תמונה אז אין חשש שיעשו ע"ז אבל אם הם כן ראו תמונה יש חשש שיעשו ע"ז! בדיוק ההפף ממה שכתוב בפסוק!

אם היה כתוב תזהרו לא לעשות עבודה זרה כי ראיתם תמונה הייתי מבין אל תתפסו לתמונה, למשל, אלא תחפשו את המשמעות של הדברים, את הנמשל של התמונה. תעשו הפשטה!

אלא שהתורה חושבת אחרת! כל הבעיה במעמד הר סיני שבגינה עבדנו את העגל הייתה שחזינו באורות רוחניים לא מלובשים, לא ראינו תמונה! התעסקנו בנמשל בחיפוש משמעות רוחנית, הקטננו את הרוחניות, הסברנו הכל השכל שלנו, וכל זה נבע בגלל שלא ראינו תמונה, לא נתנו לנו כלים לתפוס את העניינים הרוחניים בעולם שלנו. אדם שלומד ומתייחס לביטויים המגשימים כמשל גרידא יפרש משמעויות רוחניות שהוא לא יכול לתפוס בלי הכלים הללו ויגשים את המשמעות האמיתית של התורה לנמשל יפה ונחמד אבל מגביל ומקטין את התורה, כל עבודת ההפשטה הזו וחיפוש אחר משמעות בדברי המקובלים הללו היא בדיוק מה שמזהירה התורה להתרחק ממנו זה ממש עבודה זרה, זה הגשמת כוונת התורה ומשמעותה האמיתית שלא יכולה להתפס בלי הכלים הללו, בלי הביטויים המגשימים הללו.

כל הבעיה היא שמפשיטים את התמונה. ברגע שאדם לא רואה תמונה הוא טועה!

הניסיון מוכיח שברגע שמנסים להפשיט את הקבלה ולחפש לא משמעות מעקמים את הטקסט. בגלל זה הקבלה הספרדית נשארת צמודה לטקסט, בלי לחפש רעיונות מופשטים. כל התורה עוסקת בחיבור של העולמות העליונים בתמונה שהיא העולם הזה.

יש מחשבה שהמושגים המגשימים הם סולם שעוזר לנו להבין משהו יותר עליון ואם כן כאשר תפסנו את הדבר העליון אין לנו צורך יותר בסולם, הוא רק אמצעי. אבל זו טעות! הסולם הוא חלק מהמטרה, לא זורקים אותו אף פעם, הוא סולם אין סופי ותמיד אנו עולים עליו מעלה מעלה.

 ואמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיל ולצייר בה הדברים העליונים והם בחינת כתיבת צורת האותיות כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון וגם תמונה זו דבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה וגם זה דרך משל וציור כדי לשכך את האזן כנז' וב' בחי' ציורים אלו אם ציור האאדם ואם ציור אותיות שתיהם מוכרחות להבין ענין האורות העליונים כאשר תראה ספרי הזוהר בנויים ע"פ ב' בחי' הציורים האלה עכ"ל. והענין הוא שצריך להבין אם עליות אלו הוא כעין דילוג שמדלגים ונעקרים ממקומם עולים הפרצופים למעלה זה מפני זה אם כן מה מעלה וגדולה זו היא להם אחר שכל הפרצופים של כל העולמות עליונים ותחתונים בצביונם ודמיונם עולים כפי שיעור עליית הזו"ן ולמה ישתנה שמם ויקראו בשם הפרצופים שעלו למקומם אחר שגם אותם הפרצופים עלו כנזכר וכמה שאלות כיוצא בזה:


[1] וכאן חילק בין דברי חז"ל לנביאים (וודאי שמתנגד לדברי המקובלים מכל וכול) והוא על דרך הרמב"ם. ולא כך היא דרכינו.

[2] הרבה ממש שהבאתי פה, מובא גם בחוברת 'אור יקרות', הוצאת אור האורות,עמ' 63-65, וכן בהערות לספר קול הנבואה של הרב הנזיר עמ' ריח- ריט, ועמ' רצא.

[3] ראה בהסכמת הרב קוק לספר אמונת ה'.

[4] ביאליק טען המעבר שבין המחשבה למילים אף פעם לא מושלם, זו סברה הגיונית. לפי הכוזרי לשון הקודש נקראת כך משום שהיא היחידה שיכולה להעביר את הרעיון במדוייק (דווקא בניסוח המקודש של התורה [וחז"ל?]). לפי הרמב"ם זו מיוחדות של התורה בכל שפה, שלא משנה באיזה שפה תכתוב אותה- אם אתה מבין את הרעיון- השפה תעביר את עצמיות הרעיון, וזה מגדולתו של הקב"ה שכל דבריו מועברים בשלימות. וראה עוד באורך בקול הנבואה עמ' כט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s