מה הוא מעשה דרב פפא?
הגמרא מביאה המלצה בשמו של רבא: "אל תשבו על מיתת ארמית", והתקשתה בטעמה של ההמלצה, אחת ההצעות לטעמה הייתה "משום מעשה דרב פפא", הגמרא לכאורה ממשיכה: "דרב פפא אזל לגבי ארמית, הוציאה לו מטה, אמרה לו: שב! אמר לה: איני יושב עד שתגביהי את המטה; הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת. מכאן אמרו חכמים: אסור לישב על מטת ארמית". אבל דברי הגמרא האלו לדעת רבים נכנסו לגמרא והם לא חלק מקורי ממנה[1]. רש"י פה הביא גרסא דומה למעשה זה: "שאמרה לו: שב על המטה, והיה בנה מת מוטל עליה, והיתה רוצה להעליל עליו ולומר שישב עליו והרגו". בגמרא פסחים (קיב:) מביאה הגמרא את אותה המלצה אבל הפעם בשם ר' יהודה הנשיא[2] ומטעימה אותה גם כן משום מעשה דרב פפא, אבל סותמת ולא מספרת מה היה המעשה ושם רש"י כותב: "שהיתה ארמית אחת חייבת לו מעות, ונכנס מדי יום יום בביתה לגבות הימנה, יום אחד חנקה את בנה ונתנתו על המטה, וכשנכנס רב פפא אמרה לו: שב עד שאביא מעותיך, וכן עשה כשבאתה, אמרה: המתה את בני, וברח מן המדינה". פה, בניגוד למה שכתב בברכות, הצליחה הארמית במזימתה להפלילו.
רב ניסים גאון הביא גרסא אחרת למעשה: "אמרי, דרב פפא היתה לו מלוה אצל גוי )אמר( ]אחד[. כיוון שדחקו רב פפא לגוי במלוה שלו, רצה הגוי לעשות לו עלילה במרמה כדי להנצל בה מן התביעה שלו. מה עשה? נטל תינוק אחד קטן מת והשכיבו על מטה שלו, וכסהו בבגדים כדי שלא ירגיש בו אדם, ואמר לרב פפא בֹּא עמי לביתי ואני נותן לך את שיש לך אצלי'. הלך אצלו ונכנס לביתו. אמר לו הגוי: 'שב לך על המיטה', נתן עיניו רב פפא בדברים שהיו על המיטה קודם שישב עליה, ומצא התינוק המת מוטמן בתוך הבגדים, והרגיש הדברים שרצה להתעולל עליו עלילות ברשע. וזה המעשה בקבלה הוא אצלי מרבי, אדונינו הרב הקדוש רבנו חושיאל, ריש בי רבנן, ז"ל ולתחיה. וגם מצאתי אותו בתשובת הגאונים כמו כן". פה הגוי הוא זכר בניגוד לרש"י וכן התינוק הוא לא של אותו גוי.
[1] וזה משום שבגאונים ובראשונים מובאות גרסאות אחרות למעשה זה וכן כפי שמעיר ר' רפאל נתן רבינוביץ' בעל ה'דקדוקי סופרים', בכתב־יד מינכן- הסיפור מוקף בסוגריים ובצד הגיליון נכתב "אינו מלשון התלמוד, ופירוש הוא" ובכת"י פאריס המעשה נעדר לגמרי מגוף הגמרא.
[2] הרב איתם הנקין הי"ד כתב מאמר בנושא זה וכך כתב בנוגע לשינוי האמוראים: המהר"ץ חיות) נדפס במהדורת וילנא בסוף מסכת ברכות, 'הגהות וחידושים' במהדורת טל־מן, עמ' כ( הביא הסבר בשם שו"ת מקום שמואל: רבי יהודה הנשיא הזהיר שלא לשבת על מיטת ארמית רק כשלא הגביהה את המיטה, ואילו רבא בא להוסיף שאפילו אם הגביהה את המיטה והתברר לכאורה שאין שם מת, בכל זאת אסור לשבת שם. אולם גם הסבר זה אינו סביר, שהרי גם בפסחים תולה הגמרא את ההוראה במעשה דרב פפא, ובוודאי מדובר באותו מעשה. לכן יש להסביר אחרת: ראשית, תליית ציווי של תנא במעשה של אמורא אינה מעשה אנכרוניסטי, שכן כוונת הגמרא להראות שאכן צדק רבי יהודה הנשיא בציוויו, כפי שמעשה דרב פפא מוכיח. שנית, חזרתו של רבא על צוואת רבי יהודה הנשיא אינה תמוהה, שכן הוא רצה להדגיש את חשיבות הדבר בעיניו, ובדומה לדבריו של שמואל הקטן שאמר "בנפול אויבך אל תשמח (אבות ד, יט( כשלמעשה זהו פסוק מספר משלי )כד יז, וראו פירוש המשניות לרמב"ם באבות שם(.
דביר לוי - מאמרים 