קריאות הגמרא אליבא דהלכתא:
תנו רבנן: היו לפניו מיני אוכלין – בורר ואוכל, בורר ומניח. ולא יברור, ואם בירר – חייב חטאת. מאי קאמר? אמר עולא: הכי קאמר: בורר ואוכל – לבו ביום, ובורר ומניח – לבו ביום; ולמחר לא יברור, ואם בירר – חייב חטאת. מתקיף לה רב חסדא: וכי מותר לאפות לבו ביום? וכי מותר לבשל לבו ביום? אלא אמר רב חסדא: בורר ואוכל – פחות מכשיעור, בורר ומניח – פחות מכשיעור. וכשיעור – לא יברור, ואם בירר – חייב חטאת. מתקיף לה רב יוסף: וכי מותר לאפות פחות מכשיעור? אלא אמר רב יוסף: בורר ואוכל – ביד בורר ומניח – ביד. בקנון ובתמחוי – לא יברור, ואם בירר – פטור אבל אסור, ובנפה ובכברה – לא יברור, ואם בירר – חייב חטאת. מתקיף לה רב המנונא: מידי קנון ותמחוי קתני! אלא אמר רב המנונא: בורר ואוכל – אוכל מתוך הפסולת, בורר ומניח – אוכל מתוך הפסולת, פסולת מתוך אוכל – לא יברור, ואם בירר – חייב חטאת. מתקיף לה אביי: מידי אוכל מתוך פסולת קתני! – אלא אמר אביי: בורר ואוכל – לאלתר, ובורר ומניח – לאלתר, ולבו ביום – לא יברור, ואם בירר – נעשה כבורר לאוצר, וחייב חטאת. אמרוה רבנן קמיה דרבא, אמר להו: שפיר אמר נחמני.
היו לפניו שני מיני אוכלין, ובירר ואכל, ובירר והניח. רב אשי מתני: פטור, רבי ירמיה מדיפתי מתני: חייב. רב אשי מתני פטור, והא תני חייב! לא קשיא, הא – בקנון ותמחוי, הא – בנפה וכברה. כי אתא רב דימי אמר: שבתא דרב ביבי הואי, ואיקלעו רבי אמי ורבי אסי. שדא קמייהו כלכלה דפירי, ולא ידענא אי משום דסבר אוכל מתוך פסולת אסור, אי משום עין יפה הוא דמכוין. חזקיה אמר: הבורר תורמוסים מתוך פסולת שלהן – חייב. לימא קסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור! – שאני תורמוסים דשלקיה ליה שבעא זימני, ואי לא שקלי ליה – מסרח וכפסולת מתוך אוכל דמי.
קריאה ראשונית
נראה ע"פ קריאה ראשונית פשוטה שכל הדעות נדחו מההלכה חוץ מדעתו של אביי. אפשר לומר שדעתו היא היחידה שלא מוסיפה מילים לברייתא ולא מעמידה אותה אלא קורא אותה בניגון שמפרש אותה. וכך היא הקריאה:
"בורר ואוכל בורר ומניח"- הוא"ו היא וא"ו הסמיכות שמורה על פעולות מחוברות מיידיות- לאלתר.
"ולא יברור"- בלי שתהיה צמודה לפעולת הברירה אכילה או הנחה על השולחן שממנו אוכלים לאלתר.
"ואם בירר חייב חטאת"- משום שלא הסמיך אליה פעולת אכילה או הנחה מיידית.
משמע שלדעת אביי חייב שבצמוד למילה ברירה חייבת לבא פעולה שבגינה מותר לברור וצמידות זו מורה על מידיות (לאלתר).
ולכן ע"פ קריאה זו- מותר לברור בכל אופן (פסולת מאוכל, בכלי המיוחד לכך ויותר מכשיעור) והתנאי היחיד הוא שברירה זו תהיה לאלתר.
לאחר מחלוקת האמוראים שלכאורה ניתן להכריעה בה באביי הגמרא ממשיכה ומביאה עוד ברייתא ודיון אמוראים. דיון זה מגלה לנו שאכן צריך להתייחס להבדל בין נפה וכברה לקנון ותמחוי. וכמו שביארנו ישנן שתי קריאות הלכתיות שונות למימרא זו: האחת סוברת שכל החיוב הוא בכלי מיוחד לברירה ולכן כשאביי אומר שלאלתר מותר הוא סובר שאף בכלי המיוחד לברירה יהיה מותר. השניה סוברת שהברייתא השניה היא תוספת על הברייתא הראשונה ולכן על גבי הדין של אביי מתווסף גדר שאוסר בכלי (כל כלי) אף שעושה זאת לאלתר, וכל ההיתר אם כן הוא לאלתר וביד. לפי הראשונה הברייתא השניה ממוסיפה רק את הגדרת רמת האיסור כשבורר שלא לאלתר, אם כך- כשבורר שלא לאלתר ביד יהיה גם כן מותר שהרי לאלתר הכל מותר ושלא לאלתר בכלי מיוחד חייב בכלי שאינו מיוחד פטור וההמשך המתבקש לפי ההגיון (שהוא עצמו לא נדחה) שהוצג בשיטת רב יוסף.
לסיכום העולה מקריאה זו:
כשבורר לאלתר מותר בכל דרך.
כשבורר ביד מותר בכל זמן וגם פסולת מאוכל.
ארבעה שלבים לגמרא:
- ברייתא א ופירושה
- רב אשי
- רב ביבי
- חזקיה
קריאת ר"ח[1]:
- ברייתא א ופירושה– לכאורה פוסקים כאביי שמותר לאלתר בכל אופן. ולמפרע יתגלה (בעקבות שאר חלקי הגמרא) שפוסקים גם כרב יוסף ורב המנונא ודחיותיהן היו רק לשוניות ולא הלכתיות.
- רב אשי- מוסיף על הברייתא עוד דין שאסור בשום כלי ומותר רק ביד.
- רב ביבי- נראה שפוסק שאסור לברור אוכל מתוך פסולת אם זה לא לאלתר.
- חזקיה- מאשר את רב ביבי, ומלמד שפסולת מתוך אוכל אסור לעולם. ובגלל רב אשי וחזקיה מתגלה למפרע שגם רב יוסף ורב המנונא נפסקים להלכה.
להלכה: "אוכל ביד ומיד"
קריאת רש"י:
- ברייתא א ופירושה- לכאורה פוסקים כאביי שמותר לאלתר בכל אופן. למפרע יתגלה (בעקבות שאר חלקי הגמרא) שפוסקים גם כרב המנונא בגלל חזקיה.
- רב אשי- מגלה שהברייתא הראשונה דברה על נפה וכברה ולכן אם אביי אמר שמותר לאלתר אז גם ע"י כלי המיוחד לברירה.
- רב ביבי- נראה שפוסק שאסור לברור אוכל מתוך פסולת אם זה לא לאלתר.
- חזקיה- מאשר את רב ביבי, ומלמד שפסולת מתוך אוכל אסור לעולם. ובגלל רב אשי וחזקיה מתגלה למפרע שגם רב המנונא נפסק להלכה.[2]
להלכה: מותר לברור לאלתר אוכל מתוך פסולת אף בכלי.
קריאת תוס':
- ברייתא א ופירושה- לכאורה פוסקים כאביי שמותר לאלתר בכל אופן. למפרע יתגלה (בעקבות שאר חלקי הגמרא) שפוסקים גם כרב יוסף בגלל רב אשי.
- רב אשי- מגלה מברייתא בביצה שיש להוסיף על הדין של אביי ולאסור לברור בעזרת כלי.
- רב ביבי- הוא חשש לאוכל מתוך פסולת בגלל שהמקרה לא היה לאלתר אלא בו ביום.
- חזקיה- גם מקרה זה כהקודם לו מדבר על בו ביום ולכן חוששים לפסולת מתוך אוכל אך לאלתר מותר פסולת מתוך אוכל.
להלכה: מותר לברור לאלתר פסולת מתוך אוכל אך לא בכלי.
[1] רמב"ם, רמב"ן ושו"ע.
[2] קריאת רש"י אפשרות ב':
ניתן גם לומר בדברי רש"י שלהלכה הוא לא מתחשב ברב ביבי. לגבי חזקיה- הוא יפרש שדבריו הם לבו ביום ולא לאלתר, ולכן אסור אוכל מתוך פסולת. אבל לאלתר רש"י מודה שמותר אף אוכל מתוך פסולת (כשיטת התוס' רק שהם היו עקביים בזה גם ברב ביבי. ראה בירור הלכה). מה שאביי התיר בנפה וכברה לאלתר וודאי שהוא פסולת מתוך אוכל. הרי, אוכל מתוך פסולת לא נחשב בורר כלל לרש"י, כמו שכתב בהגדרת המלאכה "בורר פסולת בידו" דווקא פסולת מתוך אוכל. לכן כל ההיתר של אביי לפי פירוש רש"י הוא דווקא פסולת מתוך אוכל בנפה וכברה. ולפי קריאה זו מובן למה הטור פסק כהתוס' שהיא שיטה אמצעית שרש"י מקיל מאוד ומצריך רק תנאי אחד ור"ח מצריך שלושה תנאים והתוס' שני תנאים.
דביר לוי - מאמרים 