למה בתש"י יש רק בית אחד ובתש"ר ארבעה?
הגמרא בסוף העמוד מזכירה לנו שבתפילין של יד יש בית אחד שבו מונחות כל הפרשיות ובתפילין של ראש ישנם ארבעה בתים שבכל אחד מונחת פרשה אחת.
ונראה לי לבאר עניין זה ע"פ מה שכתב הרצי"ה בהקדמה לסידור עולת ראי"ה (ח"א, עמוד אחרון של ההקדמה) של הראי"ה קוק זצ"ל, והביא שם סתירה בדברי הרמב"ם ממשנה תורה ומו"נ. שבמשנה תורה הלכות תפילה כתב שהאומר 'על קן ציפור יגיעו רחמיך משתיקין אותו' ובמו"נ כתב שהטעם של שילוח הקן הוא רחמי הקב"ה על האם שלא תיראה שלוקחים את בניה.
והרי לנו סתירה- פעם אומר שאסור לומר שזה בגלל רחמים ופעם אומר בפירוש שזה בגלל רחמים. ומתרץ הרצי"ה: כאן בלימוד תורה כאן בתפילה. בלימוד תורה אנו יכולים להכיל מחשבות אפילו שהם לא מוחלטות, וכן יכולים ותפוס סתירות רעיוניות בהרמוניה, למשל עניין הבחירה והידיעה הסותרים זה את זה- בעולם המחשבה אפשר להכיל את הסתירה ולומר שבאלוקות הסתירות הללו חיות בהרמוניה, "כי באמת אין המשנה פוסלת כלל בהחלט את נתינת הטעם הזו למצוה, אלא פוסלת היא את הכנסתה לתוך מטבע התפילה" . אבל בתפילה שהיא ביטוי מעשי- אי אפשר לקיים סתירה, "אבל בתפילה אין מקום לסברות ודעות מסופקות ובלתי מוחלטות", בתפילה צריך הלכה ברורה, אם אין מוחלטות ששילוח הקן הוא מדין רחמים אלא זה רק טעם צדדי אבל לא הטעם המוחלט אי אפשר לומר אותו, אני לא יכול לפעול בעולם גם מצד הבחירה וגם מצד הידיעה, אלא צריך לדעת שמצידינו יש לנו בחירה וע"פ זה אנו פועלים והידיעה לא נוגעת לנו למעשה אלא רק במחשבה.
כך הוא בתפילין של ראש שחלוקת הבתים מסמלת את יכולת המחשבה להכיל סתירות וחלוקות. אבל כשיורדים למעשה- לתפילין של יד צריך מוחלטות- 'בית אחד' שעל פיו אני פועל, ואין ביכולת הצד המעשי שבעולם להכיל את הסתירות בהרמוניה כמו העולם המחשבתי הרחב, השמימי, שהרי המילה שמים מורכבת מהפכים גמורים- אש ומים אשר למעלה הם חיים בשלום.
ודווקא ארבע צדדים ולא שלוש כי בשלוש חייבת להיות הכרעה מדין רוב אבל בארבע יכולה להשאר הקושיה בלי הכרעה וזו היא סגולתם של תלמידי חכמים שיכולים לכלול את כל צדדי המחשבה ולפסוק פסק שמתאים למציאות העכשיות. וזה לענ"ד קצת וטיפה מסוד ההבדל בין תש"י לתש"ר.
דביר לוי - מאמרים 