שיור הציצין במילה- הלכה ואגדה

סיכום סוגיית שיור הציצין במילה. בחול ובשבת

מסכת שבת דף קלג

משנה. עושין כל צרכי מילה [בשבת]; מוהלין ופורעין ומוצצין, ונותנין עליה איספלנית וכמון…

גמרא. מכדי קתני כולהו, כל צורכי מילה לאתויי מאי? – לאתויי הא, דתנו רבנן: המל, כל זמן שהוא עוסק במילה – חוזר בין על הציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש, על ציצין המעכבין את המילה – חוזר, על ציצין שאין מעכבין את המילה – אינו חוזר. מאן תנא פירש אינו חוזר? …[1] אלא אמרי נהרדעי: רבנן דפליגי עליה דרבי יוסי היא, דתנן: ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין. וארבעה מקדימין לפניהם, שנים – ליטול שני סדרים, ושנים – ליטול שני בזיכין. המכניסין עומדים בצפון ופניהם לדרום, והמוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון. אלו מושכים ואלו מניחין, טפחו של זה בצד טפחו של זה, משום שנאמר לפני (ה') תמיד. רבי יוסי אומר: אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין – אף זה היה תמיד.

המקרה: מוהל המל את התינוק ונשארו ציצין (שאריות של הערלה) על מילתו. ופרש המוהל מהעיסוק במילה- האם יחזור להוריד את הציצין או לא?

נחלקו הראשונים בנוגע לזמן עליו הגמרא דנה:

רש"י[2]: בשבת.              

הר"ח[3] הרא"ש[4] הרי"ף4 והרמב"ם[5]: נראה מהם שמדברים גם ביום חול משום שמביאים את הברייתא כצורתה.

בדין חובל

החת"ס דן בעניין חול היאך מותר לחזור? והרי יש פה חובל בבנו במקום שאין צורך. ולכן מוכיח את הדין כמי שאומר בחול ובשבת כאחד.

בספר מנחת אשר מביא שבגלל זה אברהם לא מל את עצמו עד שנצתווה (למרות שקיים את כל התורה) משום שחשש לחבול בעצמו.

ומביא לדון בדברי הרמב"ם שפסק[6] שאסור לחבול בדרך "ניציון וריב" אבל כשחובל שלא בדרך נציון וריב אלא כמו רופא שכוונתו לרפא או מוהל שכוונתו למצווה יהיה מותר. ובהלכות ממרים[7] פסק שפטור אבל אסור ונראה שיש פה סתירה. ותירץ שדרך ניציון לא מדובר בכוונה אלא 'בדרך' אפילו שהכוונה טובה, וכמעט מחוייב שכאשר הרופא מנתח יש פה לפחות טיפת דם שיצאה שלא לצורך. וכן במוהל וכדו' שכוונתם טובה אבל פעולתם מחוייבת אפילו במעט שתהיה כדרך ניציון.

ולענ"ד יש לשאול: הרי מובן מרש"י שביום חול יהיה מותר לחזור על ציצין שאינם מעכבין ביום חול ואיך אין לו חשש מחובל? נראה לתרץ כמובא בירושלמי[8] שיש מצווה בפני עצמה להסיר את הציצין אבל היא לא דוחה שבת וביום חול יחזור ויסיר את הציצין. משום שאין איסור חובל במקום מצווה.

וראה בספר ילקוט יוסף שובע שמחות חלק ב' ע"מ ל"ה והלאה דברים נפלאים.

בעל העיטור: כתב להלכה ולא למעשה[9] שחוזר אפילו בשבת על ציצין שאינם מעכבין, משום שהלכה כרבי יוסי שלמדנו הלכה זו מלחם הפנים ששם הלכה כמותו

לעניין הלכה:

טור יורה דעה הלכות מילה סימן רסד

פי' מיירי בשבת אז חוזר על המעכבין אבל אינו חוזר על שאינן מעכבין אבל בחול חוזר על הכל בין מעכבין בין שאינן מעכבין

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסד

יש ציצים המעכבים המילה ויש שאינם מעכבים אותה. כיצד, אם נשאר מהעור עור החופה את רוב (יד) גובהה של עטרה, ט אפילו במקום אחד, זהו המעכב את המילה וכאילו לא נימול. ואם לא נשאר ממנו אלא מעט, ואינו חופה רוב גובהה של עטרה, אינו מעכב המילה. [הגה ומ"מ אם הוא בחול, לכתחילה יטול כל הציצים הגדולים אף שאינן מעכבים (טור).]

ילקוט יוסף שובע שמחות ב ע"מ לה

מילה הטעונה תיקון שחייבים לעשותו מן הדין, דהיינו ציצין המעכבין את המילה, צריך לעשות את התיקון ביום, ולא בלילה. אבל דברים לשופרא דמילתא (שלא מעכבין), שבשבת אין חוזרין עליהם, כגון הורדת עור הפריעה כשהאבר קטן, יכול לעשותן בלילה. ולכן בשעת הדחק כגון שבא המוהל להחליף התחבושת ורואה ציץ שאינו מעכב, או שנדבק עור הפריעה בחריץ ויש לו טירחה רבה לבוא שוב במיוחד ביום כדי לתקן, וכל שכן אם חושש שאם ימתין עד למחר יכול הציץ להדבק לעטרה ויהא צער לתינוק בשעה שיפרידנו, יכול להורידו אף בלילה.

עד כאן לימוד בסדר עולם הבריאה ומפה עברנו ללמוד בסדר עולם האצילות בסודות התורה בעניין המילה בספר דרך מצוותיך של האדמור הצמח צדק זצ"ל.

נראה לי לתת טעם לעניין זה:

 הציצין, אפילו שאינם מעכבים- הרי הם נותנים לגיטימציה לקליפה ולמסך הערלה לחסום את אור שם הויה בעולם.

 ולכן נפסק בטור שכדאי להורידם וכן ברמ"א.

בירושלמי ניתנה מצווה מיוחדת להורדת הציצין. נראה שהירושלמי נזהר יותר במתן זאת הלגיטימציה, משום שערלת ארץ ישראל הוסרה בחרבן סדום, בימי אברהם, לכן הוא מל בתוך הארץ ואחריו מלו רק לפני הכניסה.

ולכן שהערלה שולטת על כל האווירה דטומאת ארץ העמים בגלות- אין דקדוק על הציצין, כי הם תוספת וסייג לקדושה השייכת רק בארץ הקדש. בחו"ל- שהמצוות הם רק בבחינת הציווי לך ציונים אין טעם לחייב על הסרת הציצין שאינם מעכבים.

סיכום דברי ה"דרך מצוותיך" של האדמו"ר הצמח צדק על מצוות המילה.

(סיכום דבריו מוצמד לדברי האר"י הקדוש בסוגריים)

טרם שיתפשטו החסדים בו' קצוות (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד)דזעיר אנפין, אז הערלה, שהיא קליפת נוגה(החוסמת את האור האלוקי מלהופיע בעולם), חופפת ונאחזת ביסוד שלו סביב (בגוף האדם היסוד הוא ברית המילה וקליפת הנגה היא הערלה), וזהו "ונוגה לו סביב" )יחזקאל א ד. (ובהיות ערלה זו חופפת על היסוד, אין החסדים יורדים בכל מקום המגולה (משום שהקליפות והחיצונים הנמצאים בערלה והם כל מלכות הרשעה שמתקיימת מכוח הסתר אור ה' עלולים להאחז בחסדים הגדולים האלה, לכן הם לא יורדים עד יתוסר הערלה), שהוא מחזה דזעיר אנפין ולמטה, ונשארים למעלה בדעת שלו. וכשנימול וכורתים הערלה, ומסתלקת משם קליפת נוגה הנזכרת, ואז יורדים החסדים הנזכרים ומתפשטים בב' שלישי תפארתת ונצח והוד דזעיר אנפין, וכל חסד גימטריא הוי"ה כ"ו, וב' חסדים וב' שליש הם ע', והם ע' אורות דחסדים המגולים, מ"ל דחשמל. ועל ידי הפריעה (הקליפה היותר דקה שע"י הסרתה מתגלה אור יותר עוצמתי ויותר טהור שאור זה יכול להתגלות רק בא"י ולכן רק דור א"י נצתווה על הפריעה) מתגלה גם חסד דשליש העליון דתפארת דזעיר אנפין, ויורדים ביסוד זעיר אנפין כו' עיין שם..

בבוקר בתפילת הנץ ראינו בסידור האר"י שבשעה שמברך אבי הבן את ברכת שהחיינו יכוון שיתפשטו החסדים ביסוד דז"א. כמו שראינו שירד האור העליון וישפיע לעולמות כולם שמצוות המילה היא המשל למילת ערלת העולם והארץ. וע"י מצווה זו מושכים אורות עצומים במיוחד ליישוב ארץ ישראל.

מזל טוב!


[1] הגמרא מביאה כמה אפשרויות להעמיד את מחלוקת המשנה ודוחה אותם ודילגנו על זה לצרכי התמקדות

[2]   ד"ה "המל". שהרי המשנה מדברת על שבת דייקא.

[3] עוד אסמכתא שנראה ממנו שגם בחול: שדן בלחם הפנים כדברי הגמרא, ואין בהם עניין לשבת.

[4] עוד אסמכתא שנראה ממנו שגם בחול: שמעיר עליו התפארת שמואל: "מאחר שהביא הברייתא כצורתה וכן הרי"ף ולא פירשו מידי ש"מ דבחול"

[5] פ' ב' הל' ד' מהלכות מילה- כתב את לשון הברייתא ממש ואין אזכור לשבת. ובהלכה ו' שם- כתב דין זה של ציצין המעכבין דווקא לעניין שבת, ונראה שתירוצו (ע"פ יישוב הכסף משנה ועוד) שבהלכה ד'- לא יחזור משום  חובל או שיכול לחזור אבל לא חייב. ובהלכה ו'- לא יחזור משום שבת ואסור לחזור בכלל.

[6] פרק ה' מהלכות חובל ומזיק הלכה א'

[7] פרק ה' הלכה ז'

[8] מובא בדברי הר"ח על הדף. וכלל הוא בידינו שכל מקום שכתבו הראשונים וגדולי האחרונים להלכה ולא למעשה הוא דרך ענווה ואפשר לפסוק על פיהם (עין יצחק).

[9] הערת הגר"א

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s