משנה מסכת ברכות פרק א משנה א
מאימתי קורין את שמע בערבית?
משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה- דברי ר' אליעזר.
וחכמים אומרים- עד חצות.
רבן גמליאל אומר- עד שיעלה עמוד השחר.
מעשה שבאו בניו מבית המשתה,
אמרו לו- לא קרינו את שמע.
אמר להם- אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות.
ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר,
הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר,
וכל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
אם כן למה אמרו חכמים עד חצות?
כדי להרחיק אדם מן העבירה:
המשנה מתבארת לנו כאשר אנו עומדים על מהות הדברים. קריאת שמע- היא ביטוי של קריאת המציאות בעיניים של אחדות ה' המתגלה במציאות. המציאות היא מרובת פרטים, מקרים ומעשים. וכשאנו קוראים את שמע אנו מאגדים את כל הפרטים שוזרים אותם על חוט מקשר המורה על מגמת הייחוד של העולם. האחדות המתגלה דרך כל פרטי הפרטים. פעמיים באהבה אנו קוראים את שמע. האחת בבוקר, לפני הפגישה עם הפירודיות הפרטית, והשניה בערב לאחר הפגישה עם הפרטים ופירודיותם.
בבוקר אנו מתאמים כוונות, כאומרים נק' ההתחלה שלנו- בבוקר, במצב שהנפש עוד מיושבת ונוח לה לראות את העולם כאורגניזם אחד אחדותי המגלה את המגמה האלוקית המובילה ומכוונת הכל אנו מודיעים, ה' הוא אחד, הכל מונהג על ידו והכל הולך לפי כוונתו. ואז יוצאים לדרך, ליום המלא בפרטים, לעלמא דפירודא, פיזור הנפש מתחילה, המשימות הרבות הלחץ והעבודה הרבה. העצירה לתפילת מנחה- לא מסוגלת לאסוף את הפרטים הרבים ולאגדם תחת מבט כולל ומאחד ולכן אין אנו נדרשים לקרא את שמע בתפילת מנחה. אך בערב, לאחר שעברנו את היום המלא בפרטים, מוטל עלינו לשבת ולהתבונן, לאסוף את כוחות הנפש, לאגד את כל המחשבות המתרוצצות, ולהתבונן באחדות ה' שהתגלתה מבעד לכל הפרטים. לאחר שהגיע המרגוע אדם יכול להתבונן אחורה, לחפש ולמצא את המהלך האלוקי שחורז את כל מאורעות היום. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.
בניו של ר"ג חוזרים מבית המשתה, שם זה הבית של המשתה, אנו לא מדברים על שתיית מים כמובן. בית המשתה הוא מקום של פיזור, הרבה אנשים, הרבה דיבורים, הרבה מקרים, הנפש מתפזרת בגלל אופי המקום והשתיה, כבר עבר חצות, ובניו של ר"ג עוד חווים פיזור נפשי, כאילו אמצע היום. כאילו מנחה. הם באים לאביהם ואומרים לו 'אבינו היקר, לא קרינו את שמע, ואין אנו מסוגלים בכלל לקרא את שמע. נפשינו מפוזרת, אין אנו יכולים להתבונן באחדות ה' בשעה זו'.
ר"ג עונה להם כהוגן, 'חייבים אתם'. במנחה לא מצפים מכם, אך לפני שיעלה עמוד השחר והמבט האחדותי על היום החדש יתחיל אתם צריכים לעשות סיכום ליום שעבר, ולגלות בו את אחדות ה'. הרבה פעמים עולות לנו שאלות מתוך פיזור הנפש. איפה ה' היה כשעבר עליי כך וכך, איפה ה' היה בשואה? איפה ה' היה בשגרה? ומשום שאדם מפספס את ההתבוננות באחדותו בזמן תפילת ערבית, כבר מתחיל יום חדש וכך הפרטים מתרבים אך המגמה האלוקית לא צצה מבעד להם, ואדם חי בפיזור הנפש ולא חווה את החיים האלוקיים האחדותיים השלמים והמשמחים.
עד שעולה עמוד השחר, אומר ר"ג, שאז מאיר ומתדלה היום החדש [שהתחיל כבר בהסתר משקיעה. ויש לעמוד על העניין של ק"ש לאחר צה"כ] צריך האדם לא לפספס ולהתבונן המעשי ה' הנפלאים, לחבר את המציאות לשרשרת ההנהגה האחדותית.
ההרמוניה שמתגלה בהתהוננות זו, המגמה האלוקית המאירה מבעד לפרטים היא המשמחת והמענגת את האדם יותר מכל. כשאדם מבין את נקודת החיבור של כל הפרטים, כשאדם רואה את האלוקות המנהלת ומובילה את כל הפירודיות הוא מתענג על ה' ואוחז בהנהגתו האחדותית.
מאמר 'העונג והשמחה' של הראי"ה קוק מדבר גם על האדם שלא חווה את העונג, לעניינינו הוא האדם שפספס לקרא עד חצות את שמע, נפשו פזורה, הוא רחוק מלרכז את יומו, הוא כ'חזר מבית המשתה'. הרב קוק אומר לו 'תקרא קריאת שמע בעל כרחך', זה יהיה קשה, אבל זה ישתלם כי לאחר הרגשת המועקה הנפשית שעוברת על האדם בקריאת שמע כשנפשו מפוזרת מגיעה השמחה העליונה והעונג העליון המגלה לו באמת איך הפיזור מסתיר אחדות נפלאה, איך ה' צועד איתו יד ביד לעבר הגאולה השלימה.
עקבי הצאן עמ' קיז:
כל פעולות רגשות ומחשבות הנעשות מצד הכרח ומועקה, בין שתהיה המועקה חמרית או רוחנית אינם בתכלית שלמותם, והם אינם באים כי-אם כדי להעמיד את האדם על המצב המוסרי הנכון, שיהיה בו שמח ומתענג בעשות הטוב, ובהנזרו מן הרע והכעור תגל נפשו וישמח כבודו.
דביר לוי - מאמרים 