ברית מילה- פרשת ניצבים

ברית מילה- פרשת ניצבים

בפרשת ניצבים מופיע בהתחלה עניין הברית שה' קורת עם ישראל ויש הדגשה מיוחדת של הנשים והטף "טפכם נשכם… לעברך בברית ה' אלוהיך…," מה עניין הנשים לברית זו? אם אצל הגברים היא תופסת צורה גשמית של ברית המילה היכן היא אצל הנשים?

למה עושים ברית מילה דווקא לזכרים ולא לנקבות?

בפרשת הבריאה מסופר על החטא,  ואח"כ מסופר שהקב"ה גירש את אדה"ר מגן עדן אך לא מסופר שאת חווה הוא גירש.

כשילד נולד לעולם הזה הוא מתנתק מהאור האלוקי הגדול שבו שרה במעי אמו, כמבואר במסכת נידה שבחודשי העיבור התינוק לומד תורה ונר לוק על ראשו, להורות על חיבור מאוד עצמתי לקודש.

וכשהתינוק יוצא לאוויר העולם הוא נפגש עם מציאות מנותקת מהאור הנפלא שאיתו נפגש בבטן אימו ואותו הכיר בתור נשמה בעולם הנשמות.

הניתוק הזה מחייב אותו לזכור תמיד מאיפה הוא בא, לזכור תמיד את גן עדן שאליו שואף הוא לחזור. לכן קוראים לו זכר- משום שבזמן ההתמודדות שלו בעולם הזה הוא צריך תמיד לזכור את האלוקיות שאותה הכיר לפני כן.

בשבעת הימים הראשוונים הזכירה הזו היא נעלמת, משום שהמספר שבע מורה על גבולות הטבע, והקודש הנמצא בתוכו.

אחר שהתינוק בטוח נפגש עם יום השבת- עם הקודש שבטבע- הוא כבר מתחיל להיזכר קצת וכשמגיע ליום השמיני הוא פתאום נפגש עם מדרגת השמונה! (גם בשמונה שעות שאחר הלידה ישנו תהליך של חיבור ליניקה מהאם) פתאום ישנו מפגש עם התורה שניתנה לאחר שבע שבועות שאחר השבע בא השמונה. המספר שמונה בצורת האין סוף.

אז מגלים לא את החיבור והברית שיש לו עם העליונים. איבר ברית המילה נקרא בפי חז"ל "גיד" אכן הוא כעין גיד נוסף בגוף האדם. ע"פ דבר זה מכוונים המקובלים בפסוק שאומרים לפני התפילה "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" ובמילה יגיד אנו מכוונים שהאור יתגלה בעולמות ושפע התהילה יופיע ויחבר את העולם הזה לעולם העליון.

ה"גיד" מחובר לי' שבאה לפניו שהיא מורה על השפע אור האלוקי שאליו מתחברת כל המציאות לפני ברית המילה הגיד הוא ככל הגידים הגוף האדם ולאחר ברית המילה הוא הופך לגיד+ י'= יגיד.

בכלל- ההשוואה בין הדיבור והגדה שבפסוק לבין ברית המילה היא עמוקה ורחבה.

בעצם החיבור שנעשה ע"י הברית שבין אדם לאשתו נקרא בפי חז"ל "סיפור"- "אישה מספרת עם בעלה" הכוונה לתשמיש המיטה. "ראוהה מספרת עם אחר- שנסתרה עימו". וכן המושג ברית מילה רומז למילה היוצאת מהפה ולאיבר שנקרא מילה באדם. וזה לא סתם, שהחיבור החזק ביותר בין אדם לרעהו הוא בדיבור, רבי נחמן כותב שפגם הברית מופיע בשני מישורים- לשון הרע וניבול הפה והוצז"ל.

אישה- בגלל שהיא לא גורשה מגן עדן היא לא צריכה תמיד לזכור היא יכולה לשכוח אישה מלשון נשיה- שכחה. היא צריכה לזרום עם טבעה וכך תתחבר לאני הפנימי שלה ותמצא את החיבור שלה עם הגן עדן הכי עמוק שאפשר. לכן הזכר נקרא גם גבר שמתגבר ונלחם עם השיכחה שמנתקת אותו מהעולם העליון. האישה צריכהלזרום עם השיכחה והאישש צריך להלחם בה. משום שאדם לא צריך לזכור את מה שהוא חיי. ומשום שהאיש חי את העולם הזה הוא צריך לזכור את העולם העליון שאותוהוא לא חיי. והאישה חייה את העולם העליון ולכן היא צריכה לשכוח את העולם הזה בשביל ללחיות את חייה בטבעיות.

בעצם שניהם הולכים לכיוון אחד, הגבר בפעולה אקטיבית נלחמת והאישה בפעולה פסיבית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s